בצעירותי טיילתי הרבה. היעדים שאליהם התגלגלתי היו אקזוטיים, רחוקים יחסית מישראל, לא כל כך מתויירים (אז) ועטופים בניחוחות של הרפתקה. את ערי אירופה הותיקות, התרבותיות והמיושבות ברוחן השארתי לי במחשבתי, לחיי כאדם בוגר יותר. מה יכול להיות יותר רומנטי מירח דבש בפריז או פראג? ככל שחלפו השנים ומערכת היחסים הזוגית שלי עם עצמי התפתחה, החלטתי שכדאי להתחיל להכיר את ערי אירופה ולא לחכות לירח דבש…

למי שמטייל לאורך שנים בעולם יש יתרונות. כבר ידוע איזה סגנון טיול מדבר אליך. האם דגש על טבע ונופים או תרבות אורבאנית, אתרי נצרות בסגנון רומנסקי וגותי או ברים ומועדוני לילה. מהו מינון הקניות המתאים לך וכמה חשובים לך הכוכבים שצמודים לבית המלון או אולי אילו האמיתיים שניתן לראות בפיסת השמיים מעליך.

בטחון עצמי, יכולת תקשורת ושפה קשורים אחד בשני כמו סרט מנצנץ שעוטף מתנה. אף פעם כמעט לא טיילתי בארץ שאיני דוברת את שפתה ברמה כזו או אחרת. אף מילה בצ’כית! עובדה שמעוררת את סקרנותי אבל גם יכולה בהחלט להלחיץ…

ובכן, טיפוסי המטיילים מתחלקים בצורה גסה לשניים כמו זוג חברים שלי. הוא מוכרח לעשות “שיעורי בית”: ללמוד קודם לאילו אתרים יגיע, מפות, היסטוריה וכדו’. היא, אוהבת לטייל ולנסוע כמו ילדה ולאפשר לעצמה לא “לדעת” כלום מראש. להתרשם בעיניים חדשות לגמרי, להיות מופתעת כמו ילדים מפרטים קטנים וגדולים ובעיקר להרשות לעצמה לחוות כך את היעד אולי כי יש פרטנר לסמוך עליו.

כל זה כקדימון לכל מי ששאל מה, עוד לא היית בפראג?

אז הנה, כן. הייתי. עיניים ראשונות על צ’כיה, ואף מילה על פראג…

צפון בוהמיה

באחת הדרכים הכפריות עצר לרגע המארח שלנו, ירד מהרכב, צעד אל שולי היער הקרוב, קטף ענף וחזר לרכב. חתלתול אמר. בהינו בו בחוסר הבנה מוחלט. על הענף שבידו, עירום מעלים לגמרי, הנצו בירוק בהיר כדורוני פרווה רכים למגע ומכאן כינויו של העץ “קוצ’יצ’קי”-חתלתול בצ’כית. על רקע הירוק הכהה של היערות בולטים העצים הנמוכים ונטולי העלים בכדור ונים הירקרקים וזה סימן שבא אביב. סימנים נוספים הם אותם גדרות עץ שבונים הכפריים בשולי שטחים חקלאיים שגובלים עם כבישים, כדי לחסום את גלישת השלג. לחקלאים יש סיסמוגרף עונות שנה משלהם וכך למרות שעדיין קר וגושי שלג משתרעים על חלקים מהשדות, החלו החקלאים לערום את פסי העץ של הגדרות למגדלים.

בדרך העולה לטרוטנוב Trutnov בהרי הקרקונושה עוצרים בכנסייה שקירותיה צבועים צהוב חיוור (כצבעי הצהוב לבן שבדגל האפיפיור) ויש לה מגדל פעמונים יפהפה מעץ שנבנה ב 1545. נוף גבעות הרריות נשקף מבית הקברות שבחצר הכנסייה ולצידה הימני ניצב פסל דוד מקורי של מתיאס בראון, אותו אמן/פסל שאחראי לכל הפסלים שעל גשר קארל המפורסם בפראג. בבית הקברות פורחות פעמוניות כחלחלות. פורחים בלבן גם פרחים המכונים “פטרקריץ'”- המפתח של פטרוס הקדוש (מ12 שליחיו של ישו). היש מקום יאה יותר לפריחתם?

טרוטנוב

על שיפוע ההר בשולי טרוטנוב נטועים בין הירוק בתי מידות מאבן ולא בתי עץ כפי שמצופה מאזור כפרי עשיר בעץ. בתים שמעידים על תפארת עבר והשפעה של ארכיטקטורה גרמנית. טרוטנוב ממוקמת כשער לחבל הסודטים. צ’כוסלובקיה כידוע, דחתה את דרישת היטלר לסיפוח חבל הסודטים ב 1938. תושבי החבל הגרמנים היו צועקים ברחובות: פיהרר יקר שחרר אותנו מצ’כוסלובקיה! צ’מברליין, ראש הממשלה הבריטי, נופף בנייר ההסכם החתום שבידו (הסכם מינכן), הבטיח עתיד של שלום באזור וצ’כוסלובקיה התכוננה להגן על עצמה. באותה שנה פלש היטלר לצ’כוסלובקיה. ב9 במאי 1945, למול עיניהן המשתאות של כ 3000 נשים יהודיות צ’כיות ופולניות שחיו 3 שנים במחנה כפייה בטרוטנוב ועבדו במפעל הבדים הגרמני, נפגשו חיילי הארמיות (האוקראינית והסובייטית) עם נציגי העיר והנשים שוחררו. למחנה הכפייה אין זכר, בקצה השני של העיר קבורות 200 נשים יהודיות ולוח שיש קטן ושחור בכניסה לטרוטנוב הוא כל שנותר כעדות ואנדרטה. עוולות המלחמה לא פסחו על האזור. רק בשנת 1996 נחתם הסכם פיוס. גרמניה הביעה חרטה על פשעי הנאצים והצ’כים, שגירשו אחרי מלח”הע ה-2 3 מיליון גרמנים, התנצלו.

רחובות צרים מרוצפי אבנים קטנות מובילים לחלקה העתיק והיפהפה של טרוטנוב. בין ספסלי עץ עגולים בכיכר העתיקה מהדסות יונים מגרגרות. בלב הכיכר, בנוסף לעמוד הדבר לזכר קורבנות המגיפה (שניתן למצוא כמעט בכל עיירה בצ’כיה), ניצב פסלו של קרקונוש – השד הטוב שתפקידו להציל את מי שהלך לאיבוד ביערות האזור. לבתים המקיפים את הכיכר כאילו נוסחת בנייה אחידה: קומת הקרקע בנויה מקשתות, קומה שנייה ושלישית חלונות ומרפסות ומעליהן עליות הגג משופעות. בדיקה מקרוב מגלה מגוון פרטים ארכיטקטוניים דקורטיביים נפלאים כציורים, קרניזים ותבליטים. הבתים היפהפיים, שגילם כ 100 שנה, צבועים בכל הצבעים והמראה מקסים. חמרה, ורוד, ירוק, לבן, כתום. כל בית ייחודי כמו תמונה ב”מוזיאון” הפתוח שמהווה הכיכר וכך, תוך כדי הליכה מתבוננת מקיפים את כל הכיכר…

היום “סובל” איזור טרוטנוב מפלישה אירופית חדשה: הולנדים שחוששים מפלישת הים ליבשה קונים כאן בתים רבים במחירים זולים יחסית ופלישה גרמנית פיננסית במהותה.

צ’סקי בודיוביצ’ה Chesky Budejovice פורחת. לכל אורך השדרה הראשית, נטועים שיחים עמוסי פריחה צהובה בין המסלולים המסומנים לאופניים ולהולכי רגל. פריחה מרהיבה שמקדימה ללבלוב העלים ומכונה זלאטידש “גשם של זהב” (זלטה – זהבה בצ’כית). מלבד יופייה מאכלסת מותגים מפורסמים עולמיים: קוהינור – ביה”ח הידוע באיכות עפרונותיו צבעיו ומוצרי הנייר הנלווים, שכל סטודנט מכיר. ביה”ח בודוויז לבירה או כפי שהעולם מכיר בשם שנכסו לעצמם האמריקאים באדוויזר. קוהינור אינו מאפשר ביקור ואילו לבאדוויזר, מרכז מבקרים מודרני במבנה זכוכית כחולה שדגלי מדינות רבות מתנוססים ברחבת הכניסה אליו. ב 1948 הגיע עזר וויצמן ז”ל לבסיס חיל האוויר הצ’כי שהיה כאן, ללמוד לטוס על המסרשמיט הגרמני שנותרו אחרי המלחמה. לקהילה היהודית שחיתה לא נותר זכר, את בית הכנסת שרפו הגרמנים ורק חמסה יפה מאבן שניצבת לא הרחק מבית החרושת לבירה מעידה על העבר.

אצולת קרומלוב

בדרום בוהמיה שזורים חייהן של שתי משפחות אצולה רוז’מברג ושוורצמברק כשתי וערב. פטרבורג, נצר לרוז’נברג שהחלו בייבוש הביצות, שימש כשר החוץ של המלך. התאהב בילדה צעירה, נישא לה בהגיעה לגיל 18 וזה היה סופו… בגלל אהובתו המיר דתו לפרוטסטנטי, כל תאריו נלקחו ממנו והוא נאלץ למכור את טירתו. הוא מת נטול צאצאים ואיתו גוועה גם השושלת. רוז’מברג שלטו בין השנים 1302-1602, צ’סקי קרומלוב Ceskyy Krumlov שהייתה מרכז פעילותם ישבה על הדרך בין אוסטריה, בוואריה, בוהמיה וצפון איטליה וכך חדרה השפעת הרנסאנס והעשירה את העיירה הגותית. משעבר השלטון לידיים אחרות, שוורצמברק קיבלו בירושה את השלטון והטירה. העיירה והאזור עטו שמלת בארוק. הטירה המרהיבה “מונחת” מעל קיר סלע גבוה על גדת נהר הוולטאבה, מורכבת מ40 מבנים וארמונות הפזורים בין גנים יפים על שטח של כ 70 דונם. כל שושלת הטביעה את סגנון חייה בתוספות בניה ודקורציות משלה. הנוף הדרמטי המתגלה בירידה ממתחם הטירה אל בתי העיירה “שולט” בדחף האנושי לצלם עוד ועוד, להקפיא את היופי כזיכרון.

בתק’ הרפובליקה הצ’כוסלובקית הראשונה 1938-1918 היה שורצמברק מעשירי אירופה. עפ”י חוק מלך לכל מי שהיו נכסים כטחנות קמח, מבשלות בירה ואדמות צריך היה גם להחזיק צבא. בני המשפחה התפלגו וברחו לאוסטריה וקנדה. אחרי מלה”ע ה-2, עפ”י חוק בנש מי שלא חזר עד 1943, רכושו הולאם וטירת צ’סקי.

הפארק הלאומי פרחובסקי סקלי

פרחובסקי סקליPrachovsk Skaly . בחנייה של אזור שהוכרז כפארק לאומי ב 1930, בוחרים במסלול הצהוב. בלב יער מחטני נטוע אנחנו צועדים אחורה בזמן, 3 מיליון שנים, אל בין לוחות גבוהים של סלעי אבן חול רכה ומתפוררת כאבקה, מחורצים ביד אמן ושמו טבע, עדים לתהליכי בלייה של סלע משקע שיצרו צורות יפהפיות. שקיעה והתגבשות, שכבות שכבות של סלעי אבק כמו מגדלי ארמון של חול רטוב. השילוב בין הסלעים, ששימרו צורה ראשונית כל כך והעצים המחטניים שנטיעתם החלה רק לפני מאה שנה, יוצר אווירה מכשפת. אייל בר שהאחוריים הלבנים שלו בולטים בצל שבין העצים, קופא לרגע באוזניים עצבניות למשמע פסיעותינו, מחליט לא לקחת סיכון ונעלם במהירות במעלה המדרון המיוער. קסמו המאגי של המקום עוטף אותנו ככל שמתקדמים במסלול מסומן היטב דרך מדרגות צרות לנקודות תצפית מרהיבות. אגב, את רעיון סימון מסלולי הליכה בטבע “ייבא” לישראל ולקרן הקיימת שומר יערות צ’כי.

ייסיןJicin . שטיח יפהפה של אבני פסיפס קטנטנות בצבעי שחור לבן מעטר כמסגרת את המדרחוב המוביל לחלקה העתיק של העיירה. בתי קפה מסעדות ובתי דירות דו קומתיים צבעוניים משופצים. ליד מגדל אבן עם צריח אדום בכניסה לכיכר העתיקה של העיר, כנסייה משנת 1630 בסגנון בארוקי. הצבעים השולטים ורוד ולבן. גג הכנסייה העשוי מרעפים מחודד, ואילו בתוך הכנסייה התקרה מכוסה בציורים מרהיבים המתעתעים בעין ויוצרים אשליה מושלמת של כיפה. כנסיית St. Yaakov נחשבת לאחת מכנסיות הבארוק היפות ביותר בצ’כיה. בכיכר העתיקה בולט צבעם הצהוב של הספסלים. ייסין היא מקום הולדתן של כמה דמויות מפורסמות מאגדות ילדים שהפכו לספרים וסרטים מצוירים וכל שנה נערך כאן פסטיבל סיפורי ילדים. הנה עוד רגע “נפגוש” את דמויות האיש הקטן עם הזקן- רונצייס, את מאנקה, אשתו הבלונדינית עם הקוקיות ואת ילדם סיפסק. יושבים על ספסל, נהנים משמש חמימה, מקצת שלווה ומיופיים המרהיב של הבתים המקיפים את הכיכר רחבת הידיים לפני שהם מסתבכים באיזו הרפתקה…ייסין השתייכה לאדמות מלוכה של המלכה יהודית אשת המלך ווצלאב השני (המאה ה-13). העיר איבדה את מעמדה המלכותי במאה ה-16 ונרכשה ע”י האציל אלברכט ולדנשטיין ש שאף להפוך אותה לא רק למרכז כלכלי ואדמיניסטרטיבי אלא גם למקום מושבו של הבישוף. ייסין זכתה להיות העיר המתוכננת הראשונה (בידי ארכיטקט יחיד) בלב אירופה. אדריכל איטלקי, ניקולו סברגונדי החל בבנייה ב 1630 ושילב במתיחת הפנים הרנסאנסית של מראה הלבנים, אלמנטים של סגנון בנייה חדש המכונה “מנייריזם”. חלק מהחומות הגותיות, שער וולאדיס ובתיה האלגנטיים הופכים את ליבה ההיסטורי היפהפה של ייסין לביקור מהנה.

דג פורל מקושט בעיגולי חמאה ירקרקה מתובלנת, סטייק עוף עם אפרסקים, ירך חזיר עם חרדל וחרוסת לבנה חריפה, מרק תפ”א ושום ריחני, לחם קימל שחור טרי וסמג’ניסיר “אוכל העניים”- שניצל מגבינה צהובה. (תוספת השינקה למנה נועדה לשדרוג הקממבר הצ’כי הרמלין) מנות טעימות ששברו את המוסכמות באשר לטעם ולאסתטיקה של האוכל הצ’כי שהולך נפלא עם מאלה פיבו – בירה קטנה. או גדולה… אגב בירה: הצ’כים העומדים במקום הראשון בעולם כצרכני בירה פתחו נאמנות אישית לסוגיה. חובבי בירה יבחרו איפה לאכול ובאיזה באר לשתות לפי שלט קטן מעל כל מסעדה ובר שמציין את סוג הבירה המוגשת וזה הסוג היחיד!

דרום בוהמיה

דרום בוהמיה. בשטחי חבל ארץ כפרי זה אפשר לטייל קצת בניחותא וללכת לאיבוד בזמן כמו “החייל האמיץ שוויק” ויוצרו, הסופר יארוסלב האשק. איזור עשיר בארכיטקטורה ותרבות שהתנהל מאות שנים בהרמוניה עם הטבע. אווזים לבני נוצות תופסים תאוצה, מסתדרים כחץ באוויר מעל הכביש החוצה את השדות השטוחים התחומים בשורות עצים בודדות. בשולי היערות מלחכות להקות קטנות של צביים את העשב. משפחות האצולה שחיו כאן (בעיקר רוז’מברג ושורצמברק) הותירו אחריהן אוצרות היסטוריים רבים. כנסיות גותיות גרנדיוזיות, מבצרים רנסאנסיים חלומיים, מנזרים ימי ביניימיים וארכיטקטורה עממית ייחודית. דרום בוהמיה מנוקדת באגמים ובריכות דגים ביניהם מחברת רשת תעלות מפותחת. כחול המים והירוק של יערות האורנים מקיפים את תבור ההיסטורית, מעוז דתי הוסיטי פרוטסטנטי, את טסבון, צ’סקי בודיוביצ’ה ועיירות נוספות עד מורדות הרי הסומאבה במערב, שם שוכנת פנינה יפהפייה – צ’סקי קרומלוב. תחילת תהליך ייבוש הביצות החלה במאה ה-14 מתוך מטרה ליצור אגמים מלאכותיים לגידול דגים וגם מקומות עבודה לתושבים. ב 360 האגמים שהוקמו מגדלים בעיקר קרפיונים. הקרפיון תופס חלק חשוב מארוחת חג המולד: מרק דגים, שניצל דג וסלט תפוחי אדמה מהווים את התפריט החגיגי והמסורתי. עץ האשוח הצטרף למנהגים העתיקים רק משהובא לצ’כיה ב 1800.

ההר השחור

 ההר השחור צ’רנה הורה בולט על רקע האופק ואל נוף פסגתו שגובהה 1290 מ’ מוביל רכבל שפועל כל השנה. מאחוריו בולטת פסגת Snezka  ההר הגבוה ביותר בצ’כיה, 1602 מ’, חציו צ’כי וחציו פולני. שרשרת הרי הקרקונושה שמהווה גבול טבעי בין צ’כיה ופולין מתהדרת באתרי נופש וסקי. בנוסף לסביבה ההררית הציורית שעוטפת את יאנסקי לזני Jansky Lazne התברכה העיירה גם ב30 מעיינות מרפא שהתגלו כבר במאה ה-11 והייתה העיירה הראשונה באירופה שהחלה בטיפול במגפת הפוליו כבר ב 1935. בתקופת השלטון הקומוניסטי נשלחו לכאן ע”ח המדינה ילדים שחיו כאן, למדו, טופלו במשך שנים והיו חוזרים לבית הוריהם רק לחופשות. בדרך המטפסת בין היערות בוהק הלבן של עצי הליבנה. בקיץ קוטפים כאן אוכמניות בר נוטפות מיץ שצבען כחול שחור. נהר זורם לו בשקט בנתיב קטן מקביל לכביש. זהו אותו נהר הלבה המתפתל כנחש ענק בהגיעו להמבורג/גרמניה. בקתות עץ רבות של פנסיונים זולים להפליא, מסעדות ועיירות סקי כצ’רני דול מציעות מסלולי גלישה והליכה, סנואובורד, וסקי לילה. על מורדות אחד ההרים מנצנצים בשלג הלבן פסי כסף מתפתלים שחרשה יד אדם. שקועים בשלג עד הברכיים עמדנו והתבוננו בקנאה בזוגות ובשלישיות מכל הגילאים. בכובעי צמר ופומפונים צבעוניים, ישובים בתוך אמבטיות קטנות, גולשים בצהלות שמחה במסלולי הגלישה המתפתלים וחולפים במהירות על פנינו.  Bobovka Draha אחד הכיופים של ספורט חורף/שלג.

צ’סקי ראג’ Cesky Raj מכונה גן העדן הצ’כי. איזור נוף מגוון בלב צפון בוהמיה, עשיר באתרים ארכיאולוגיים ושרידי טירות. כבר במאה ה 6 חיו שבטים סלביים באזור. “עיר האבן” הייתה יישוב מבוצר תחת שלטון מלך בוהמיה המאוחדת במאות ה 8-11. בוהמיה ומוראביה שהפכו מהאימפריה המוראבית הגדולה לאימפריה הנוצרית הקדושה.

טסבון

טסבון  Trebon יושבת על אדמה עשירה בכבול ובבעלות העיירה שני אתרי מרפא וכמו בתקופת הקומוניזם, המרחצאות שייכים לכולם ולאף אחד… כיום נעשים ניסיונות לשדרג את צורתם ורמת השירותים. הצ’כים עדיין נהנים מטיפולים במחירים מיוחדים. את הכבול שבמרחצאות הבוץ מחזירים לטבע כל 25 שנה בכדי לחדש את תכונותיו המרפאות. טסבון נחשבת לעיירה הרנסאנסית השמורה ביותר בצ’כיה ולא בכדי.

בשולי העיירה על שפת האגם, יער יפה ששימש כאחוזת צייד. סביב לגזעים הגבוהים פורחות סיגליות קטנטנות כמו שטיחים עגולים. בין העצים העתיקים ניצב פנתיאון פרטי, אחוזת הקבר של שושלת שוורצמברק. מבנה ניאו-גותי שהוקם באמצע המאה ה-19 משסירבה הקיסרית מריה תרזה להתיר למשפחה קבורה באוסטריה. במרתף שוכנים 22 ארונות עשויים 3 שכבות ברזל ועופרת כדי שהמתים לא יסבלו מלחות אדמת הכבול. על סגנון החיים של מעמד האצולה מעיד ארמון טסבון, אחד הארמונות הגדולים ביותר בצ’כיה, בשני מסלולי ביקור: דקורציות הרנסאנס של הרוז’מברג  וחייהם הפרטיים של השוורצמברק. 4 ק”מ מטסבון, באגם הגדול ביותר, אגם רוז’מברג, חונים בחורף אלפי ברווזים, אווזים ואנפות אפורות כנף. איזור האגמים המהווה בית גידול עשיר לבע”ח ועופות אנדמיים, הוכרז ע”י אונסק”ו כאזור שמור. חל איסור ריסוס מחשש פגיעה בדגים. הדגים אכן מוגנים אבל ההולכים על שתיים סובלים מיתושים…

צ’סקי בודיוביצ’ה Chesky Budejovice פורחת. לכל אורך השדרה הראשית, נטועים שיחים עמוסי פריחה צהובה בין המסלולים המסומנים לאופניים ולהולכי רגל. פריחה מרהיבה שמקדימה ללבלוב העלים ומכונה זלאטידש “גשם של זהב” (זלטה – זהבה בצ’כית). מלבד יופייה מאכלסת מותגים מפורסמים עולמיים: קוהינור – ביה”ח הידוע באיכות עפרונותיו צבעיו ומוצרי הנייר הנלווים, שכל סטודנט מכיר. ביה”ח בודוויז לבירה או כפי שהעולם מכיר בשם שנכסו לעצמם האמריקאים באדוויזר. קוהינור אינו מאפשר ביקור ואילו לבאדוויזר, מרכז מבקרים מודרני במבנה זכוכית כחולה שדגלי מדינות רבות מתנוססים ברחבת הכניסה אליו. ב 1948 הגיע עזר וויצמן ז”ל לבסיס חיל האוויר הצ’כי שהיה כאן, ללמוד לטוס על המסרשמיט הגרמני שנותרו אחרי המלחמה. לקהילה היהודית שחיתה לא נותר זכר, את בית הכנסת שרפו הגרמנים ורק חמסה יפה מאבן שניצבת לא הרחק מבית החרושת לבירה מעידה על העבר.

אצולת קרומלוב

בדרום בוהמיה שזורים חייהן של שתי משפחות אצולה רוז’מברג ושוורצמברק כשתי וערב. פטרבורג, נצר לרוז’נברג שהחלו בייבוש הביצות, שימש כשר החוץ של המלך. התאהב בילדה צעירה, נישא לה בהגיעה לגיל 18 וזה היה סופו… בגלל אהובתו המיר דתו לפרוטסטנטי, כל תאריו נלקחו ממנו והוא נאלץ למכור את טירתו. הוא מת נטול צאצאים ואיתו גוועה גם השושלת. רוז’מברג שלטו בין השנים 1302-1602, צ’סקי קרומלוב Ceskyy Krumlov שהייתה מרכז פעילותם ישבה על הדרך בין אוסטריה, בוואריה, בוהמיה וצפון איטליה וכך חדרה השפעת הרנסאנס והעשירה את העיירה הגותית. משעבר השלטון לידיים אחרות, שוורצמברק קיבלו בירושה את השלטון והטירה. העיירה והאזור עטו שמלת בארוק. הטירה המרהיבה “מונחת” מעל קיר סלע גבוה על גדת נהר הוולטאבה, מורכבת מ40 מבנים וארמונות הפזורים בין גנים יפים על שטח של כ 70 דונם.

כל שושלת הטביעה את סגנון חייה בתוספות בניה ודקורציות משלה. הנוף הדרמטי המתגלה בירידה ממתחם הטירה אל בתי העיירה “שולט” בדחף האנושי לצלם עוד ועוד, להקפיא את היופי כזיכרון.

בתקופה הרפובליקה הצ’כוסלובקית הראשונה 1938-1918 היה שורצמברק מעשירי אירופה. עפ”י חוק מלך לכל מי שהיו נכסים כטחנות קמח, מבשלות בירה ואדמות צריך היה גם להחזיק צבא. בני המשפחה התפלגו וברחו לאוסטריה וקנדה. אחרי מלה”ע ה-2, עפ”י חוק בנש מי שלא חזר עד 1943, רכושו הולאם וטירת צ’סקי.

קרומלוב הפכה לרכוש המדינה. עבודות שחזור חשפו את סודות יופייה של עיירה מימי-הביניים שהפכה לאחת הפנינות היפות ביותר באירופה והוכרזה ב 1992 כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו. סמל ורד אדום בעל 5 עלי כותרת, סמל האצולה של משפחת שוורצמברק שנולדו לה 5 בנים “מוטבע” בכל האזור כמורשת היסטורית. בניה עשו חייל. (אחד מהם אף שימש כיועצו של נשיא צ’כיה ווצלאב האבל) ולהוכחה- פסטיבל חמשת עלי הכותרת אותו חוגגים באביב. תושבי האזור לובשים לבוש בארוקי, בתיה וסמטאותיה המתפתלות אל הנהר וממנו מהווים תפאורה טבעית נהדרת לחזרה אחורה בזמן.

על היעדר גישה לצבעו הכחול של הים, גליו הלבנבנים, החול החם וריחו המלוח, “מכפרת” צ’כיה השוכנת בלב אירופה וחולקת גבולות עם גרמניה פולין סלובקיה ואוסטריה, ביופי אירופי של טבע ונוף יערות ירוק עמוק, בצבעו הלבן של השלג המכסה גגות עץ ושדות חקלאיים, בצבעוניות הפריחה שבאביב. לא לחינם זכתה מדינה קטנה זו ברשימה של 12 אתרים! שאונסק”ו הכריזה עליהם כאתרי מורשת עולמיים ייחודיים. וכל זה בלי אף מילה על פראג… פנינה העומדת בזכות עצמה בין שכיות חמדה תרבותיות נפלאות שמנצנצות כתכשיטים יפהפיים בערים והעיירות הפזורים לאורכה ורוחבה.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here