במרחבי הטבע וההיסטוריה של קפריסין, אנחנו יוצאים לטיול ג’יפים מרתק, עם חבורה של 18 נשים מכל רחבי הארץ. בין שני חלקי האי – התורכי והיווני – אנחנו מתענגים על נופים מרשימים, פוגשים באתרים היסטוריים מעוררי השראה וזוכים בכמה אתגרי שטח מהנים במיוחד.

קפריסין של בוקר מתגלה בפנינו במלוא יופייה – שדות החיטה הירוקים משובצים בתוך חלקות חומות ויוצרים מראות משובבים של טלאים צבעוניים; עצי זית כסופים והדורים, על גזעיהם העתיקים וטומני הסוד, פזורים בינות לחלקות המעובדות, כמו נטועים בתוך ציור רוגע. הכפרים הקטנים שמסביב מתעוררים לבוקר צח ורענן, כמו היו פרסומת חיה ונושמת לאי הקטן.

אל מחוזות הצפון

בשעת לילה נחתנו בשדה התעופה בלרנקה (Larnaca) – קבוצה של 18 מכל רחבי הארץ. קיבלנו את הג’יפים ונסענו לארוחת לילה בטברנה מקומית, לאחריה המשכנו ללינה במלון כפרי, לקראת המסע במרחבי האי היפהפה.

עם בוקר, אנחנו עושים את דרכנו אל מעבר הגבול בין החלק הדרומי של האי (קפריסין היוונית) לחלק הצפוני, שנכבש על ידי התורכים ב-20 ביולי 1974 ומכונה כיום “הרפובליקה הצפונית של קפריסין” (ומוכר אך ורק על ידי תורכיה). בעקבות המלחמה, נותרו שני חלקי האי מנותקים, כשרק לאחרונה, לאחר הפעלת לחץ כבד של האו”ם, השתנה מעט המצב וניתן לעבור בין שני חלקיו. כשאנחנו ממתינים במעבר הגבול לאישורי המעבר ולתשלומי הביטוחים, זוכות בנות הקבוצה, הנוהגות בג’יפים ביד רמה, למבטים מעריצים מכל עבר. המינהלות מסתיימות ואנחנו כבר בנסיעה בחלקו התורכי של האי.

מגיעים לעיר פמגוסטה (Famagusta), שהאותות העגומים של הפלישה ניכרים גם בה, בדמות חומה החוצה אותה, עמדות חיילים וגדרות תיל. בשנת 285 לפנה”ס, בתקופתו של תלמי השני, התבצעו באזור עבודות פיתוח מואצות, שכללו בנייה נרחבת בחולות החוף. מכאן זכתה העיר לשמה, שמשמעותו ביוונית – “העיר השקועה בחול”. על העיר חולש מבצר צלבני מרשים, עם 6 ק”מ של חומות עבות וחפיר עמוק. על פי המסורת המקומית, כאן כתב שייקספיר את המחזה אותלו, מה שהקנה לו את הכינוי “מבצר אותלו”.

פאר העבר

מזג אוויר אביבי, שמיים כחולים ושמש נעימה מלווים אותנו, תורמים למצב הרוח המרומם של כולם. אחרי הפסקת תה קצרה בנמל הקטן של העיר, אנחנו ממשיכים כ-9 ק”מ צפונה, אל העיר סאלאמיס (Salamis), המשכנת את אחד האתרים הארכיאולוגים העתיקים והמרתקים ביותר של קפריסין. סאלאמיס היתה אחת מעשר ערי הממלכה של קפריסין הקדומה והיא נזכרת לראשונה בשנת 709 לפנה”ס, כממלכה תחת כיבושו של סרגון השני, מלך אשור. במאה ה-6 לפנה”ס, היתה העיר למרכז תרבות משגשג במיוחד ואף הונפקו בה מטבעות משלה. בשנת 58 לפנה”ס, היא נכבשה על ידי הרומאים, שהפכו אותה לאחת מעריהם המרכזיות והגדולות.

החל משנת 1880, החלו לערוך במקום חפירות ארכיאולוגיות, שגילו ממצאים מרהיבים מהתקופה הרומית. אנחנו מבקרים באתר המטופח, מתרשמים מתיאטרון שלם מתקופת הקיסר אוגוסטוס, שהיה מיועד לכ-15,000 צופים. לא רחוק ממנו, מצויים שרידי “אגורה” אדירת מימדים (כיכר השוק ומקום הכינוס של התושבים) ושרידי בית מרחץ, על כל חלקיו, כמו גם “גמנסיון” (מערכת מים תת קרקעית) ו”לטרינות” (בתי שימוש), שהיו בכל עיר רומית טיפוסית.

מהעיר ההיסטורית אנחנו עולים בנסיעת שטח לכיוון החוף הצפון-מזרחי, מתענגים על יופיים של מרבדי כלניות בשלל צבעים מרהיבים. נוסעים בצמוד לקו החוף, המפורץ במפרצונים קטנים, באחד מהם עוצרים לארוחת צהריים מאולתרת וטעימה.

ממשיכים בנסיעת שטח, עוברים במספר כפרים תורכיים, שתושביהם מתפרנסים מחקלאות. הבדלי מעמדות קיצוניים מתגלים לכל אורך הדרך, כשלצד בתים מודרניים ניצבים בתי חימר ובוץ. לקראת ערב אנחנו מגיעים לרכס קיריניה (Kyrenia) ועולים למבצר קנטרה הצלבני (בתרגום מערבית – ‘גשר’). אנחנו מטפסים במעלה 150 מדרגות, אל מה שמתגלה כ”מבצר שלוחה” בעל ארבע קומות. המבצר המרשים נבנה על ידי יצחק קומננוס (Isaac Comnenus) – שליטה של קפריסין במאה ה-12, שבשנת 1191 נמלט אל המקום מפני ריצ’רד לב הארי. מן המבצר נשתמרו חדרי אבירים ושני מגדלי שמירה, ומיקומו האסטרטגי, בגובה של כ-600 מ’ מעל פני הים, מזמן תצפית מרהיבה על הרכס כולו, על העיר קיריניה ועל החוף הצפוני-מזרחי שלה.

חגיגה יוונית

יום חדש מקבל את פנינו באזור הנמל של קיריניה. הבנות בודקות את הג’יפים, מקבלות תדרוך קצר על המפות ואוחזות ביד בוטחת בהגה, בדרך להרפתקאות חדשות. נסיעה קצרה מערבה, בצמוד למחצבה מקומית, מובילה אותנו למעלה בדרגת קושי גבוהה. הוראות מועברות בקשר והג’יפים מתחילים לצלוח את העלייה, תוך קשיים לא מעטים, אך עם הרבה עידוד ואדרנלין. לאחר כשעה וחצי של מאבק עם הדרך, כל הג’יפים למעלה, בינות לעצי הערער, ואנחנו זוכים למראה נפלא של קיריניה ורצועת החוף. מוזיקה יוונית בוקעת מן הרדיו במלוא העוצמה ומצב הרוח של כולם מרקיע שחקים.

אנחנו ממשיכים ועולים בחלקו הצפון-מערבי של רכס קיריניה, לכיוון מבצר סנט הילריון (St.Hilarion), שענן נמוך במיוחד, בו אנחנו שרויים, לא מאפשר לנו לראותו. יורדים לכיוון הכביש המהיר לניקוסיה, בדרך חזרה אל הצד היווני של האי. כאן אנחנו שוב זוכים במבטים מלאי התרגשות מצדם של השוטרים, המתפעלים ממראה הבנות הנוהגות בג’יפים.

אחרי סיבוב קצר במרכז ניקוסיה, אנחנו ממשיכים במהירות אל עבר הר האולימפוס – שיאו של רכס הרי הטרודוס, המתנשא לגובה של 1952 מ’. ההר המושלג, המכוסה ביער צפוף של אורנים וארזים קפריסאיים, מזמן לנו תצפית על רכס הטרודוס, המשתרע ממזרח למערב, על מישורי מסאוריה (Mesoria) ורכס קיריניה בצפון.

אחרי שעשועים מהנים בשלג, אנחנו נפרדים מהאולימפוס וממשיכים אל עבר פאפוס (Paphos) -עיר הנמל המערבית של קפריסין. בילוי ערב בטברנה של דימיטריוס, חותם עבורנו את היום בהופעות מהנות של מוזיקה וריקודים.

טבע פראי ואהבה

את בוקר היום האחרון של המסע שלנו, אנחנו פותחים ב”עץ המשאלות”, הסמוך למלון בו בילינו את הלילה. העץ ניצב מעל “קריפטה” (אולם תת קרקעי) השייך לכנסיה היוונית-אורתודוכסית, שבפתחה איקונות ופסלי קדושים. לאחר שכל אחת מן הבנות קושרת סרט ומביעה משאלה, אנחנו יוצאים לכיוון מפרץ האלמוגים (Coral Beach), אשר בצפון פאפוס. שלג שירד באזור בלילה הקודם, הפך את הדרך לבוצית מעט ואנחנו זוכים לנסיעת שטח בצמוד לסכר המקומי. עוברים דרך שטח כפרי, המשופע בכרמים (הנהנים מתנובה גבוהה, בשל סלעי הקירטון שבאדמה) וחולפים על פני הכפר הציורי “סטרומפי” (Stroumpi), הידוע בענבי הסולטנינה הגדלים בו. כפר זה נהרס כמעט לחלוטין ברעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 1953, אך הוא שוקם, על בתי האבן היפהפיים שלו. מכאן אנחנו יורדים לחוף הדרומי, לכיוון חצי האי “אקאמאס” (Akamas) הפראי, שבשנת 1989 הוצע להכריז עליו כעל שמורת הטבע הראשונה באי. חבל זה נותר כשריד אחרון לעושר הטבעי של האי ולחורש הצפוף שלו והוא גדוש בסיפורי מיתולוגיה יוונית.

בדרך לחוף של אקאמאס, אנחנו חולפים ברצועת החולות של חוף לארה (Lara), שם מתבצע מזה 12 שנה פרויקט שיקום של אוכלוסיית הצבים המקומית (בעיקר צבי הים הירוקים והצבים גדולי הראש). הליכה קצרה לאורך החוף, מובילה אותנו לסככה של אנשי מחלקת הדייג, שם אנחנו שומעים הסברים על הפרויקט המרתק.

אנחנו מטפסים וחוצים את יער אקאמאס, עוצרים למרגלות הר, מעל הכפר “נאוחוריו” (Neo Chorio). יוצאים לצעידה קצרה ומטפסים מעלה, דרך פריחה מדהימה של העירית הגדולה. על ראש ההר, בגובה של כ-400 מ’, מתגלה בפנינו תצפית עוצרת נשימה – מצוקים תלולים היורדים בפראות אל מפרצונים קטנים ולשונות ים הטובלות במי תכלת. לאחר נשימה ארוכה ממרחבי האינסוף המדהימים הללו, אנחנו יורדים לארוחת צהריים, בסיומה עולים על הג’יפים. ירידה תלולה ורצופת מדרגות סלע, מובילה אותנו אל “פונטנה אמורוסה” (Fontana Amorosa) – ‘מזרקת האהבה’, המתגלה כקילוח דק ומעט מאכזב.

סיום מיתולוגי

נסיעה קצרה לאורך נתיב הצוקים, במרחב שטובל בפריחה מדהימה של רקפות, מוביל אותנו לקראת סוף היום ל”מרחצאות אפרודיטה” – בריכת מים קרירים, המוזנת במים המזרזפים מעליה. על פי המסורת המקומית, כאן היתה נוהגת אפרודיטה לרחוץ בים, לאחר כל מפגש עם בן תמותה (החשוב מביניהם היה אדוניס). ראשיתו של פולחן אפרודיטה – אלת האהבה (המזוהה על האלה הרומית ונוס), התחיל בקפריסין של המאה ה-12 לפנה”ס והוא שגשג בעיקר בפאפוס ובסביבותיה. על פי ההיסטוריון הרודוטוס, במסגרת עבודת האלה במקדש, נהגו צעירות להתמסר לכל עובר אורח…

ברוח האהבה המיתולוגית, אנחנו מסיימים את המסע ויוצאים לכיוון העיר פוליס (Polis), משם ממשיכים לשדה התעופה בלרנקה. הבנות נפרדות מן הג’יפים ומטפסות אל המטוס עמוסות חוויות, בדרך למציאות ים תיכונית אחרת.

לפני שיוצאים לדרך

  • * הנהיגה בכבישי קפריסין היא בצד שמאל – שריד לימי הבריטים.
  • * בחלק הדרומי של האי, מדברים רוב האנשים גם בשפה האנגלית. בחלק הצפוני (התורכי), שולטת השפה התורכית המקומית.
  • * מטבע: בחלק הדרומי של האי משתמשים בלירה הקפריסאית (במרבית המקומות ניתן להשתמש גם ביורו ודולרים).
  • המטבע הנהוג בחלק הצפוני (התורכי) הוא הלירה התורכית – כדאי להחלפה לפני המעבר, מאחר שבמקומות רבים לא מקבלים דולרים או יורו.
  • * בעת מעבר אל החלק הדרומי של האי, יש לעבור בדיקות ולשלם מכס על קניות שהתבצעו בחלק התורכי.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here