טיול ג’יפים מאתגר ברמת אנטליה, מפגיש אותנו עם נחלים שוצפים, יערות ירוקים, שרידים מרשימים מן העבר והכנסת אורחים מחממת לב.

יצאנו להרפתקה חבורה יוצאת דופן – כעשרים איש בני כל הגילאים ומכל רחבי הארץ, שמלבד אהבה ליופי ולטבע, משותף להם דבר אחד – כולם חרשים אילמים.

בחצות לילה חם ומהביל, אחרי המראה שהתעכבה, אנחנו נוחתים בשדה התעופה של אנטליה, חבורה ייחודית למדי – כ-20 גברים מכל רחבי הארץ, בטווח גילאים שבין 64-28, שהמשותף להם אחד – כולם חירשים אילמים. יחד עם ביתי ועם סמי המתורגמן, יצאנו לחרוש את רמת אנטליה בג’יפים, במסע בן חמישה ימים.

פאר העבר

ב-7:20 בבוקר, מלאי מרץ אחרי שינה קצרה בלבד, אנחנו עולים על הג’יפים (סוזוקי סמוראי) ומתחילים בנסיעה מזרחה. יוצאים מהאזור העירוני של אנטליה, לכיוון עמק אנטליה, המשובץ בחלקות חקלאיות ובנחלים זורמים. על גשר ציורי, בלב הנוף הקסום שמסביב, אנחנו עושים את עצירתנו הראשונה וסופגים מן האווירה הרוגעת של המקום.

ממשיכים צפונה, בכבישים צרים המתפתלים בינות כפרים קטנים, וחולפים על פני שרידיה המפוארים של העיר אספנדוס (Aspendos), שהוקמה בתקופה ההלניסטית והגיעה לשיא זוהרה בתקופה הרומית המאוחרת. השרידים שנותרו במקום מעידים על פארה של העיר, ביניהם נשתמר בשלמותו תיאטרון בן כ-5,000 מקומות (כפי שניצב בכל עיר רומית מכובדת), ואמה מרשימה, שהובילה מים לאורך כ-26 ק”מ. האמה העשויה לבנים וצינורות חרס, מתנשאת בכניסה לעיר בגובה רב, בשל מיקומה של העיר בראש רכס כורכריס.

לאחר שהתרשמנו ממראות העבר, אנחנו ממשיכים צפונה, בצמוד לפיתולי נהר הקרפולו (Köprüçay) השוצף. על גשר עתיק, בסמוך לעץ תאנה בשלל גווני ירוק, אנחנו חוצים אל עברו המזרחי של הנהר, רסיסי מים משובבים ניתזים סביבנו. צבע טורקיז מסתורי וריח של סבך צמחי מים רטובים מקדמים את פנינו במשב קריר. אנחנו עוצרים, טובלים במים הצוננים, מתרעננים ולוגמים קפה מהביל.

ממשיכים לכיוון הכפר בשקונק (Beskonak), המצוי בתוך יער אורנים יפהפה (המתוחזק על ידי ראשות הייעור התורכית). חוצים את הכפר ומגיעים לגשר רומי עתיק, המחבר בין שתי גדות הנהר וקניון הקרופולו. בקניון אנחנו מתוועדים לתופעה ייחודית של המקום – עשרות נביעות מים, המנקדים את האזור. אחרי עצירה קצרה לצילום, אנחנו מתחילים בנסיעת שטח בדרך לכפר סלגה (Selga), ממנו מזומנת תצפית מדהימה על עמק הקרופולו כולו. בכפר זה, היה תיאטרון בן 6,000 מקומות – שריד אחרון מן התקופה ההלניסטית, אך הוא נהרס ברעידת אדמה שפקדה את האזור בשנות ה-70 של המאה ה-20.

תחת צילו של עץ דולב ענקי אנחנו עוצרים בדרך לארוחת צהריים, לאחריה ממשיכים בנסיעה ארוכה בדרכי יער מפותלות. הדרך מובילה אותנו אל ביתו של תאופיק – תורכי כבן 60, המתגורר בבית אותנטי בלב קרחת יער. תאופיק, האמון על הכנסת האורחים ועל הנגינה בחליל רועים, מקבל את פנינו בברכה ואנחנו עולים ללינת הלילה, בקומה שמעל לביתו.

על מים סוערים

יום שלישי של הטיול הגיע, ועוד לפני שהתרנגול קורא, החבר’ה כבר על הרגליים, צמאים לגמוע את הדרך. אנחנו יוצאים למסלול רגלי, לתצפית על קניון הקרופולו ואחרי הליכה ורחצה במים, מחליטים על משחק נווט עצמי – כלי הרכב מוזנקים בהפרש של 5 דקות ולכל אחד ניתנת הזדמנות לבחון את יכולות ההתמצאות שלו.

ממשיכים בדרך ומגיעים לכפר בשקונק, לקראת הרפתקת ראפטינג בנהר. 8-6 איש עולים על כל סירה ויוצאים לדרך, עם אשד בדרגת קושי 5. הסירות מטלטלות ימינה ושמאלה (ומדי פעם גם מתהפכות), ואנחנו זורמים עם המסלול לאורך כ-11 ק”מ.

אחרי שכולם מתייבשים ונרגעים, אנחנו ממשיכים לטיול בשטח, לחציית המישורים הירוקים (Green Valley). כאן מחכה לחבר’ה הפתעה מרגשת, למילוי המצברים באדרנלין – נסיעת ראלי בדרכי היער המאתגרות.

אחרי נסיעה בדרכים לא קלות, בין עצי אורן וחרוב מדהימים, אנחנו מגיעים לבית עץ דל, וקשישה חביבה המתגוררת במקום, מזמינה אותה לתה תורכי. יושבים מתחת לעץ תאנה (וגם נהנים מפירותיו), מתרגעים ונחים. כמנהג התורכים מוגש לנו התה החם בשני פינג’אנים – באחד תמצית מרוכזת ובשני מים חמים. כולם שותים בשקיקה, מודים ומברכים – מרח’בא, סלאם ע’ליכום -ואנחנו כבר בדרכנו למפל אינצ’ונסו.

בדרך אנחנו חוצים מספר נחלים, כשכל מעבר הופך לפרויקט צילום בפני עצמו וכולם מתחרים בעליצות מי “ירים” גל גבוה יותר בנסיעה במים. לקראת דמדומים אנחנו מגיעים למפל העצום, שמימיו נופלים מגובה של 26 מ’. המפל עמוס בגושי טרוורטין, המעניקים לו גוון לבן, הבוהק למרחוק ומשווה לו מראה מרשים. טובלים במים, שותים תה, וכשהלילה יורד – מתחילים בנסיעה אל המלון באנטליה.

בדרך מחליט אחד הג’יפים שמספיק לו להיום – תושבת המנוע נקרעת והרכב כולו מגמגם. רצועת גרירה נמשכת מאחד הכלים והרכב נגרר למוסך, במרחק של כ-50 ק”מ.

אוויר הרים ויופי מרגש

שוב אנחנו מקדימים את קריאת התרנגול ומשכימים לצאת לדרך. הג’יפ הסורר מהרפתקאות ליל אמש ממתין לנו ברחבת החנייה, מתוקן ומוכן ליום נוסף של טיול.

מתחילים את היום בסמוך לטרמסוס (Termessos) – העיר היחידה שאלכסנדר מוקדון הגדול לא הצליח לכבוש, חרף ניסיונותיו (זאת, בשל מיקומה הטופוגרפי וביצוריה היעילים). יורדים לבית היערן בנחל ונתקלים במספר ייאילות (yayla) – בקתות רועים, המאוכלסות בתקופת הקיץ ונותרות נטושות בחודשי החורף, כשהרועים יורדים לשהות בכפרים. באזור הסקליקנט (saklikent), בגובה של 1,200-1,000 מ’, אנחנו נהנים מאוויר הרים צלול ומנופים מרהיבים, המשתרעים עד למפרץ אנטליה. האוויר המשכר מעורר את תחושת הרעב של כולם, והתארגנות קצרה מובילה לחוויה טעימה ונעימה במיוחד – תחת עצי ערבה, בלב האזור החשוף כולו, אנחנו מתענגים על ארוחה בגובה של 856 מ’ מעל פני הים.

מלווים בנוף מדהים, אנחנו ממשיכים בנסיעה, בדרך לאולימפוס חמירס (Chimaira Olympus), שבאזור מפרץ צ’ירילי. בחושך מוחלט אנחנו עולים ברגל לגובה של כ-800 מ’, עד להר הבוער תמיד. בעזרת סמי המתורגמן, אני מספר את האגדה על המקום ועם בקבוק יין והרבה דמעות, אנחנו מסכמים את החוויה שעברנו בארבעת הימים האחרונים ומברכים לטיולים נוספים.

אנחנו מעבירים ערב מהנה ומרגש, בסיומו יורדים מן ההר ונוסעים ללינת לילה בפנסיון עץ מדהים במפרץ צ’ירילי. בבוקר האחרון כולם שוב על הג’יפים, הפעם ב”נסיעה מנהלתית” בחזרה לאנטליה. בדרך אנחנו עוצרים להפוגה מרעננת במפל אקסו (Aksu), מתרחצים, משתוללים, משחקים במגלשות, קופצים למים העמוקים ונהנים מכל רגע.

באנטליה אנחנו מספיקים לערוך סיור קצר בעיר העתיקה, בנמל ובשוק, טורפים שווארמה אחרונה ויוצאים לדרכנו לנמל התעופה, גדושים בחוויות ובהרפתקאות.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here