לאורך ההיסטוריה, למדו בני האדם לסגל לעצמם את התנאים הפיזיים של סביבת המחייה שלהם. אופין הגיאוגרפי של מדינות סקנדינביה הוא המקור למאורעות היסטוריים, תרבותיים וחברתיים שהיו בעלי חשיבות מכרעת לאירופה המערבית. התקופה הוויקינגית” היא אחת המרתקות שידע האזור, בליבה חברה שקיימה סדרים חברתיים מסקרנים ואורחות חיים מרתקים.

סאגה על המלך אולף טריגווסון מספרת על שליט מחוז בשם ארל הקון, שחלש על יותר מ-16 מחוזות בנורבגיה. הוא ניצל את מעמדו בקיום יחסים עם בנותיהם ונשותיהם של בעלי השררה וההשפעה בממלכה ומעלליו קנו לו אויבים רבים. כששב המלך אולף לנורבגיה, ממסעו באנגליה, סיפרו לו נאמניו על מעלליו של ארל הקון. הלה שמע כי המלך מחפש אותו והחליט להימלט ולהסתתר בביתה של תורה, אחת מפילגשותיו שגרה ברימול. יחד איתו בא גם קארק, שהיה איש סודו, ובמשק הוא חפר תעלה בדיר חזירים בה מצא מסתור.

בעקבות הלשנה על מקום מחבואו של הקון, הגיע המלך אולף עם צבאו לרימול. לאחר שלא הצליחו למצוא אותו, כינס המלך את התושבים בחצר ועמד על סלע, שהיה קרוב לפתח המחבוא. במילים נחרצות הוא הבטיח פרס עצום וכבוד לכל מי שיצליח להתנקש בחייו של ארל אקון. לאחר שהמלך ואנשיו עזבו את המקום, פנה הקון לקארק ואמר לו: “מדוע אתה כה חיוור כשמסביב האדמה שחורה? האם יש משהו בלבך קארק? האם יש לך מחשבות של בגידה בי?”. “לא”, ענה קארק, “שנינו נולדנו באותו לילה ואין הבדל ולא יהיה שום הבדל בין השעות של מיתתנו”.

כשבא הלילה, ישן קארק וארל השגיח, אבל קארק היה כה נסער עד שמלמל בשנתו. ארל העיר אותו ושאל: “על מה חלמת?”. השיב לו קארק: “בחלומי ביקרתי בלאדיר, בביתו של המלך אולף. ואולף ענד על צווארי שרשרת זהב”. ענה לו ארל: “השרשרת שהמלך אולף טריגווסון שם סביב צווארך, טבעת של דם אדום תהייה לך זאת. אסור לך להיפגש אתו והיזהר שלא לבגוד בי. מעתה אצטרך להשגיח עליך היטב”. בחוסר אמון הדדי, נותרו שניהם ערים והתבוננו זה על זה שעות ארוכות. עם עלות השחר נרדם ארל, שהיה נסער מחלומו של עוזרו. כה נסער היה, שהוא הצטנף בפינת התעלה וכל גופו מתנודד בחוסר יציבות, והוא קורא בקול ובצורה מפחידה. קארק, שפחדו גדל והתעצם, החליט לנצל את ההזדמנות, הוציא סכין גדולה מחגורתו ותקע אותה בצווארו של ארל, כרת את ראשו והכניסו לשק.

בבוקר בא קארק עם הראש למקום מושבו של המלך אולף בלאדיר, וסיפר לו שמילא את בקשתו. הוא ציפה לקבל את הפרס המיוחל, אך המלך ציווה לכרות את ראשו עוד באותו הלילה. פשעו של קארק היה חמור בעיני המלך מזה של הקון – עבד בדרגה נמוכה שרצח אציל, ביצע פשע בלתי נסלח כנגד המבנה המעמדי, פשע שאין לו כפרה ושהעונש עליו הוא מוות.

מי היו הוויקינגים?

הכינוי “ויקינגים” לעמי סקנדינביה הפך נפוץ בין המאות ה-10-8 לספירה. הפרנקים, שנתנו לצרפתים את שמם, קראו לוויקינגים בשם “אנשי הצפון”. עבורם זאת היתה הבחירה ההגיונית – באותם ימים כולם דיברו באותה שפה, שהיתה שונה מזאת של הפרנקים, וכולם באו מאותה פינה קרה של העולם. מקור השם נותר מסתורי, אך הוא אפשר לאנשי אותה תקופה לתאר פיראטים, או אנשים שמסיבות כלכליות הפליגו במסעות ביזה ושבו להתיישב בחוות שלהם.

הספנים הסקנדינביים שהופיעו על במת ההיסטוריה, יצרו תחושה של סולידאריות, שאין להתעלם מערכה, יחד עם היכרות עם הים. בתקופה זאת עוד טרם הופיעו מדינות הלאום, כך שניתן להתייסח לשלושת המדיניות הסקנדינביות כיחידה אחת. השוני במנהגים ובנתיבי המסחר היו בעיקר תוצאה ממיקום גיאוגרפי של המדינות ולא בשל הבדלים פיזיים ו/או תרבותיים.

ניתן להתחקות אחר המסלולים השונים של שלושת המדינות – הנורבגים יצאו לפעולות באזור האטלנטי הצפוני, השבדים בים הבלטי, דרך נהרות רוסיה ומזרחה, והדנים פנו דרום-מזרח, לאורך החופים של צרפת, ספרד והים התיכון. יחד עם זאת, לאף אחת מהמדינות הללו לא היה מונופול לנתיבים הללו. יתר על כן, היה ברור שאנשים שחיו לאורך החופים הגסים בחוף המערבי של נורבגיה היו בעלי דרכי חיים שונים מאלו של דנמרק, למשל, עם שדותיהם השטוחים והנוחים והפיורדים המוגנים.

התקופה הוויקינגית התאפיינה במלחמות רבות בתוך סקנדינביה, אך לפחות בתחילה לא היה מדובר על מאבק בין לאומים, אלא ניסיון של בעלי נכסים מקומיים לספח אזורים סמוכים. עד לשנת 1000 לספירה לערך, לא היה צורך במאמץ רב באזור כדי להיקרא “מלך” והמעמדות נקבעו בהתאם לגודל הנכסים. האיכרים או האצילים יצרו את הגרעין החברתי, שהתבסס על מעמד ביניים רחב. הם היו חופשיים והייתה להם הזכות לשאת נשק ולהופיע לפני ה”טינג” – העצרת המקומית באזור שתחת שליטתם.

עושרם ומעמדם של ההאצילים עשו אותם לנושאי הנורמות המקובלות, אך זה לא תמיד היה מספיק – אם המנהיג לא היה מוצלח, או לא נהג ביושר, הוא היה מושלך הצידה ואנשיו היו חוברים למישהו אחר. כלל זה חל גם על המלך – אף שהמלוכה היתה עוברת בירושה מאב לבן, היה עליו לזכות באמון העם ב”טינג”.

שווים פחות ושווים יותר

חייו של האיכר הוויקינגי תוארו בפרוטרוט בשפע סאגות, מהן מצטרף כי חייו לא היו שונים מהותית מאלו של האיכרים הסקנדינביים. בתחילתה של התקופה התעשייתית, רוב משקי הבית היו אוטרקים – משקים שכלכלו את עצמם. במקרים מיוחדים בלבד, היה בעל מקצוע מוזמן לבצע עבודה במקום אחר. אנשי מלאכה אלה נתפסו כשכבה נפרדת, למרות שלפעמים התעסקו במקביל גם במשק החי. איש המלאכה החשוב ביותר בכפר היה הנפח, שהיה מופקד על אומנות כלי היד. את הדברים האחרים, אותם האיכרים לא יכלו לייצר בעצמם – במיוחד מוצרי מותרות – נאלצו לקנות מסוחרים.

אלו היו בני שכבה חברתית אחרת, שלעתים החזיקו גם בקרקעות. הם סחרו בבקר ופרוות וניתן היה לזהותם על פי המאזניים שנשאו ביד אחת והחרב ביד השנייה, אתה הגנו על עצמם מפני שודדים.

מול התקופה הסקנדינבית, המאוחרת יותר, התקופה הוויקינגית כללה מעמד נוסף של עבדים, שהיה הנמוך ביותר בסולם החברתי. אלו נועדו לביצוע המשימות הבלתי מוגדרות והקשות, שדרשו כוח פיזי בלבד. בין היתר ליוו משלחות שיצאו למסעות ביזה, ונשאו עבור הלוחמים את המשאות הכבדים. הם היו שייכים לאדוניהם מרגע לידתם, נטולי זכויות חוקיות ולא היו רשאים לשאת נשק. יתר על כן, אשה חופשייה שילדה צאצא לעבד, הורידה את עצמה לדרגתו של האב. עבור האדון, להביא ילדים מאישה שהייתה בקשר אינטימי אתו, נחשב כתוספת תועלתית לכוח העבודה של המשק, ללא קשר למעמדה.

האישה בחברה הוויקינגית היתה שווה במעמדה לגבר וכדי לסמל זאת, נשאה בחגורתה צרור מפתחות. היא הייתה ה”שליטה” בתוך 4 הקירות של הבית, ולעיתים קרובות היה עליה לנהל את כל החווה, בעיקר כשבעלה או ילדיה יצאו לפשיטות.

אהבה, נישואין וקשרי משפחה

קשרי הישואין בחברה הוויקינגית היו למעשה קשירת חוזה בין המשפחות, כשהאהבה היתה גורם משני, אם היתה קיימת כלל. מציאות זאת היתה מנת חלקם של כל המעמדות, גם אם לעתים נדירים האהבה התריסה נגד השיקולים הכלכליים.

הסאגות והשירים בני אותה תקופה מלמדים שהוויקינגים לא היו שונים מאחרים בנושאים של רומנטיקה ואהבה. בפואמה “בשביל סקירניר” או – “המסע של סקירניר”, מתאר האל פריאר למשרתו סקירניר את תשוקתו לגרד, בתו של הענק גימיר. וכך הוא כותב:

“מגבוה אני מביט

בעולמות של גימיר,

בתולה במחשבתי,

זרועותיה נצנצו,

והזוהר שלהם מילא את הים ואת האויר,

הבתולה הזו היא יקרה עבורי

יותר מאשר כל בתולה לאדם אחר,

אבל האלים והשדונים לכולם יהיה אותה

וזרים הן אנחנו נישאר”.

בהמשך מתואר, מסעו של סקירניר לביתו של גרד, והניסיון לשכנע אותה להיות כלתו של פריאר. אבל היא התעקשה לדחות את הפגישה ל-9 לילות, וכאשר פריאר שמע זאת הוא קרא:

“ארוך הוא הלילה,

ארוכים יותר שתי לילות

וכיצד אחכה לשלושה?

קצר עבורי חודש,

מאשר חצי מהזמן הזה שמתמהמה..”

ילדים, כמובן, היו מקור הגאווה והאושר של המשפחה, שהיתה בעלת משמעות חברתית גדולה מבודדים חסרי ילדים. עם זאת, היו חוקים סקנדינביים שהתירו לנטוש ילדים לא רצויים, במטרה במטרה שימותו בסופו של דבר. נוהג זה לא היה נפוץ, אלא רק במקרים שהילדים סבלו מפגם מולד. ילדים בריאים לא ננטשו, אלא רק בתקופות של רעב חמור. באופן כללי, לתת לילד למות נחשב כחרפה להורים ונתפש כפשע גמור. אם לתינוק ניתן שם, ואביו הניח אותו על ברכיו והכיר בו כשלו, הוא נעשה חבר במשפחה ולקיחת חייו נחשבה לרצח.

אנשים מבוגרים, לעומת זאת, נחשבו באותה חברה למטרד וטיפול בהם נחשב לחוסר מזל – לא רק עבורם, אלא גם למשפחותיהם שהיו צריכות לדאוג למחסורם. אנשים שלא יכלו לדאוג לעצמם נתפסשו כמי שלא כדאי לשמור אותם בחיים. המשך קיומו של אב המשפחה הקשיש לא היה בראשט סדר העדיפויות החברתי של אותה תקופה. הרבה יותר גרוע היתה האפשרות שאנשים צעירים ייפגעו. אלו היוו את כוח העבודה החיוני לקיום המטלות היומיומיות, שהתבצעו בתנאי האקלים הקשים ששררו ברוב ימות השנה. הם גם היוו את התקווה להמשך קיומו של השבט, כשהמבוגרים יותר הרכיבו את כוחות הפלישה במסעות הביזה.

במידה רבה, הקדימה התפישה הוויקינגית את תאורית הברירה הטבעית של צ’ארלס דרווין, לפיה הפרטים המתאימים ביותר לסביבה הם אלו שיישרדו והאחרים ייעלמו. בשונה מחברות אחרות, הוויקינגים “עזרו” במימושה של אותה סלקציה טבעית, בכך ששלחו את המבוגרים למשימות הכרוכות בסכנת נפשות, כמו הבאת “דוקטור” או מיילדת באישון לילה, ממקום מרוחק ובתנאי מזג אוויר קשים, השטת סירות או נהיגת עגלות. ככלל, לתועלתיות של הפרט היה ערך עליון וכשהפך פחות תועלתי לקבוצה, הוא נהיה נטל חברתי וכלכלי.

המדריך לחיים הטובים

על ערכי הסקנדינבים בתקופה זאת ניתן ללמוד מפואמה מוסרית בשם “הבאמאל” (Havamal), שנותן כיוונים של התנהגות רצוייה בחיי היומיום. אלו נשמעים מודרניים ומעשיים גם היום: אתה חייב שיהיו לך בגדים נקיים ומסודרים (גם אם לא מדובר בבגדי מותרות); אם יש לך מה לעשות, אתה צריך לקום מוקדם בבוקר ולא לבזבז זמן ואין כל בושה ללכת לישון מוקדם; אל תהיה החבר של האויב שלך; תמיד תאמר את האמת, אך מותר לך לגמול בשקר על שקר.

עוד מציע ה”הבאמאל”: אם אתה מקלבל אורחים, עליך לנהוג בהם באדיבות ובנימוס, להציע להם מים ומגבות ומקום ליד האח כדי שיוכלו להתחמם. אם באת כאורח, אתה יכול לספר דברים מעניינים, אבל אם לא – עליך להקשיב בשקט למה שיש למארח לומר. ובראש ובראשונה – היה ישר.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here