כתרים רבים נקשרו לראשה של הרפובליקה הצ’כית ולבירתה היפהפייה, פראג, השוכנת בליבה של אירופה כפנינה של תרבות, ארכיטקטורה והיסטוריה. בחודש דצמבר מתמלאת המדינה הקטנה באווירת חג ססגונית, ששיאה בערב חג המולד ובחגיגות השנה החדשה. למרות הקור השורר באיזור בתקופה זאת, היא מזמנת למבקרים חוויה ייחודית עם שפע של שווקים, צבעים וחגיגות.

תקופת ה”המתנה” לחג המולד (Advent) מתחילה ביום ראשון שחל בין ה-27 לנובמבר וה-3 לדצמבר, אז נפתחים ברחבי הרפובליקה הצ’כית שווקי חג המולד. סביב עצי האשוח הניצבים בכיכרות הערים והכפרים, מציעים דוכנים קטנים קישוטים ססגוניים, ממתקים, מתנות לקטנים ולגדולים ושפע של עוגיות זנגביל מסורתיות במגוון צורות ועיטורים. מי שמתעייף מחגיגת הקניות יכול למצוא נחמה בדוכנים המציעים יין חם או פונץ’, ליקר דבש מתובל (medovina), ערמונים חמים ומגוון מאכלים, בראשם נקניקיות עסיסיות צלויות, המלוות בבירה מקומית. ברחבי העיר פראג מתקיימים מספר שווקים של חג המולד, המרכזי והשוקק שבהם משתרע בכיכר העיר העתיקה, בין כנסיית טין הגותית, על שני צריחיה המפוארים, והשעון האסטרונומי הייחודי מן המאה ה-15. בשעות הערב, כשמודלקות הנורות הצבעוניות המעטרות את עץ האשוח ואת הדוכנים, מתמלא האזור באווירה קסומה וחגיגית, המשתלבת היטב עם ההמולה הבלתי פוסקת שמסביב.

מסע בזמן

ההיסטוריה המפוארת של הרפובליקה הצ’כית מתגלה בכל מרחביה, עם מבנים מרשימים, טירות עתיקות, מבצרים, כנסיות ואינספור פסלים ומזרקות. ברוח החג, מציעות עיירות רבות אווירת ימי ביניים ייחודית, המאפשרת הצצה לאומנויות המסורתיות של בעלי המלאכה מימים עברו. בין דוכני הממכר השונים ניתן לחזות בנפח הברזל, בנשים השוקדות על עיטור עוגיות החג או על הכנת נרות, ובאומני החימר והעץ. עם לבוש מסורתי ומוזיקה חיה בכלים עתיקים, השיטוט בשווקים הללו הופך למסע מרתק בזמן. אווירה שכזאת ניתן לספוג בעיירה לוני (Louny), כ-60 ק”מ מצפון-מערב לפראג, שם נערך שוק אומנות ויצירה ברחבת האבן הקטנה שבין כנסיית סנט ניקולאס, הבנוייה בסגנון גותי מפואר, לבין המוזיאון המקומי המעניין, שהוא אחד הוותיקים במדינה. חוויה מיוחדת במינה מזומנת למבקרים במוזיאון הפתוח ברוז’נוב פוד רדהושטיים (Rožnov pod Radhoštěm) שבמזרח המדינה, סמוך לגבול עם סלובניה. האתר המרשים, שהוא הגדול מסוגו באירופה, נטוע בין נופים הרריים יפהפיים ומשמר את חיי הכפר המסורתיים, עם מבני עץ ישנים שהועברו אליו מכל האיזור. הביקור במקום מהווה הזדמנות נפלאה להכיר את מנהגי הכפר של תקופת חג המולד, כמו למשל – חיזוי העתיד באמצעות עופרת הנמזגת לתוך מים קרים ו”קריאת” הצורות המתקבלות. מנהג נוסף הוא השטת “סירות” מקליפות אגוז ובהן נר במי הנהרות והאגמים, כשהצלחת ה”שייט” מסמלת יציאה לטיול או למסע במהלך השנה החדשה. אמונה נוספת שעדיין רווחת בקרב רבים היא “הצצה” אל העתיד באמצעות חיתוך תפוח-עץ. אחרי שפורסים אותו לשניים לרוחבו (ההיפך מהדרך המקובלת), מתבוננים בליבת הפרי – צורת כוכב היא סגולה למזל ולהצלחה, בעוד צורת צלב היא סימן מבשר רע. רבים מהמנהגים והאמונות שליוו בעבר את החג היו קשורים למציאת זוגיות ולהקמת משפחה. כך למשל, נשים רווקות נהגו לעמוד במרכז החדר ולהשליך לאחור נעל בית לעבר דלת הכניסה. אם היא נפלה כשהחרטום שלה מצביע לעבר הדלת, משמעות הדבר שבמהלך השנה תימצא האישה שידוך הולם ותעזוב את בית הוריה.

בית לחם זה כאן

אחד המועדים האהובים במהלך חודש דצמבר הוא יומו של ניקולס הקדוש (המכונה בצ’כית – מיקוּלָש) – בישוף שחי בסוף המאה השלישית ונודע בטוב ליבו ובתרומותיו לעניים. החל מערב החג (המצויין ב-6.12) מסתובבים בערים ובכפרים אנשים המחופשים לדמותו, המזכירה את סנטה קלאוס, כשהם מלווים במלאך ובשטן, המייצגים את הטוב ואת הרע. הם פונים אל הילדים – רבים מהם מחופשים אף הם כמלאך או שטן – ושואלים אותם כיצד התנהגו במהלך השנה. מרביתם משיבים כמובן כי היו ילדים טובים ואף פוצחים בדיקלום או שיר קצרים, לאחריהם הם מקבלים במתנה ממתקים או פירות. ואם מי מבין הילדים מפגין כנות נדירה ומודה שלא התנהג כראוי במהלך השנה, הוא מקבל את גמולו בצורת פחם או תפוחי אדמה…

סצינת בית לחם – המתארת את לידתו של ישו באבוס – היא אחד הסמלים החשובים של ימי החג. דגמים מקש, מנייר או מעץ מוצבים בבתים, בכיכרות הערים ובמבנים ציבוריים. ב”מוזיאון בית לחם” בקרלשטיין, כ-25 ק”מ מדרום לפראג, ניתן לחזות בדגם מרהיב של הסצינה עם מריונטות נעות. הביקור בעיירה הפסטורלית מומלץ ביותר (ניתן לערוך בקלות טיול יומי מפראג), עם המצודה המרהיבה שבנה המלך קרל ה-4 באמצע המאה ה-14 ושהפכה לאחד מסמלי האימפריה בראשה עמד. אתר מרתק נוסף המציע “חוויית בית לחם” מצוי ביינדריחוב הראדץ (Jindřichův Hradec) שבדרום המדינה, על הגבול עם אוסטריה. במוזיאון המקומי ניתן לחזות בדגם מכאני שמתאר בפרטי פרטים את הולדת המושיע הנוצרי, עם למעלה מ-2,000 דמויות זעירות! העיירה מתהדרת בטירה בסגנון רנסנסי, בארמון גותי יפהפה ובכנסיית יוחנן המטביל, המעוטרת בציורי קיר נדירים. כ-60 ק”מ מדרום-מערב, בצ’סקי קרומלוב (České Krumlov) שעל גדת הוולטבה, מוצגת הסצינה בימים שלפני החג עם שחקנים בשר ודם. גם אם פספסתם את האירוע המקורי, כדאי להגיע לעיירה ההיסטורית, בה שוכנת טירה מרהיבה ובתי אחוזה מרשימים, שהוכרזה על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמי.

דג המזל?

בעוד שבארצות רבות מזוהה ארוחת חג המולד עם תרנגול הודו, את מקומו ברפובליקה הצ’כית ממלא דג הקרפיון. בימים שלפני החג מורגשת תכונה רבה בחנויות המזון ובמקומות רבים מוצבים מיכלים גדולים בהם מבלים קרפיונים שמנמנים את רגעיהם האחרונים. מרבית האנשים מעדיפים כיום להצטייד בדג דומם, אך בכפרים ובעיירות הקטנות עדיין מקובל לקנות דגים חיים ולהחזיק אותם “טריים” באמבטייה – חוויה שוודאי עוד זכורה לחלקנו – עד ליום התקנת הארוחה. אך אל דאגה, סגולה לשנה מבורכת מובטחת גם למי שקונה דג ומשחרר אותו לחופשי באחד הנהרות…

יום החג נפתח בצום, שעל פי האמונה מי שמתמיד בו יזכה לראות את “חזיר הזהב”, המסמל אושר והצלחה. בארוחת החג המסורתית מככב הקרפיון (אפוי או מטוגן) לצד מרק דגים, סלט תפוחי אדמה וחלה מתוקה עם שקדים וצימוקים. על פי המסורת אסור שיישבו לשולחן מספר אי-זוגי של סועדים, כך שהמהדרין מניחים צלחת ריקה עבור אורח מזדמן. כסגולה לשגשוג כלכלי לבני המשפחה, מקובל להניח מטבע או עצם של דג מתחת הצלחות, או לחילופין – להטמין בארנק קשקש של קרפיון החג. בתום הארוחה עוברת המשפחה לשבת ליד עץ האשוח המקושט (מנהג שהגיע למדינה מגרמניה בתחילת המאה ה-19), שם מחכות לילדים המתנות אותן הביא ייז’ישק (Ježíšek) – ישו התינוק הבלתי נראה. שיאו של הערב מגיע בחצות, אז מתמלאות הכנסיות בכל רחבי המדינה באנשים הבאים להשתתף במיסה החגיגית. אחת היצירות הפופולאריות המנוגנות במהלך החג בכנסיות ובקונצרטים מיוחדים היא “היי אדון, קום במהירה!”, של המלחין הבארוקי יאקוב יאן ריבה. מאז הוצגה לראשונה בשנת 1796, הפכה למזוהה עם חג המולד והיא זוכה מדי שנה לאינספור ביצועים מרגשים.

משהו לשנה החדשה

במהלך השנים היתה פראג ביתם של יוצרים ואנשי רוח והיא קנתה את מעמדה כבירה של תרבות ואומנות. בין ה-2-7 לינואר יערך בעיר בפעם ה-37 פסטיבל החורף, המוקדש למוזיקה קלאסית, אופרה ובלט.

את האירועים תפתח האופרה “דון ג’ובאני” של מוצארט, שתתקיים באותו המקום בו ניצח על הופעת הבכורה שלה בשנת 1787. האופרה “מאנון לסקאוט” (Manon Lescaut) של פוצ’יני תחתום את הפסטיבל, במופע מיוחד לציון 120 שנה לפתיחת בית האופרה של פראג, שנודע בימיו הראשונים כ”תיאטרון הגרמני החדש”.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here