מאז הגיעה הגפן לאזור הים התיכון, באלף הרביעית לפנה”ס לערך, התפתחה בו תעשיית ייצור היין והמסחר בו. הפינים, שישבו לחופי הלבנון וצפון ארץ ישראל, הביאו לפריחתו של הענף, שממשיך לשגשג עד היום בבקעת הלבנון, עם תוצרת איכותית וטעמים נפלאים.

פיניקיה – כך כינו היסטוריונים וסופרים קלאסיים את חבל הארץ שלאורך חופי לבנון והחוף הצפוני של ארץ ישראל. בשיאה, היא השתרעה מאוגרית (ראס שמרה), שבצפון סוריה, עד דור (טנטורה) בדרום ואף מעבר לה. מאחר שהתוואי ההררי של האזור לא אפשר לתושבים לעסוק בחקלאות בהיקף גדול, הם עסקו בעיקר במסחר ובשייט (גם היום, מעובדים רק כ-40% משטחה של לבנון).

באלף הרביעית לפנה”ס, החלה לחדור לאזור גפן היין, שהגיעה מכיוון פרס, קווקז, גרוזיה, ארמניה, צפון תורכיה ורמת אנטוליה. גידול הגפן וייצור היין היה אחד מענפי החקלאות החשובים בפיניקה, גם אם לא בהיקף נרחב כמו בשאר ארצות האזור. ככלל, עסקו הפיניקים במסחר ופיתחו את הסחר וההובלה הימיים, כשבכך היו חלוצי הספנות בעולם העתיק.

בין המאות ה-8-11 לפנה”ס, היה בשיאו ענף יצוא היין לארצות הים התיכון ומערבה מהן. בחלק ממסעותיהם הימיים, הקימו יורדי הים הפיניקים מושבות קבע לאורך חופי הים התיכון ומחוצה להם. כך למשל, כאשר חצו את עמודי הרקולס (מיצרי גיברלטר) בכיוון מערב, המשיכו מהם כ-100 ק”מ וייסדו את ‘גאדיר’ (‘קאדיס’ בספרד של היום), וכמה קילומטרים ממנה את העיר המוכרת היום בשם ‘פוארטו דה סנטה מריה’. בהמשך, הם חדרו כ-15 ק”מ נוספים לתוך היבשה וייסדו את ‘קסירה’ (Xera), שלימים נודעה בשם ‘חרס’.

יחד איתם, הביאו הפיניקים למושבות החדשות ייחורי גפנים ונטעו את הכרמים הראשונים לחופי הים התיכון ואת כרם היין הראשון במערב אירופה (באזור חרס הספרדי של היום). נטיעת הכרמים והתחלת ייצור היין במושבות, הביאו לירידה בייצוא היין על ידי הפיניקים. יתר על כן, לאחר כמה מאות שנים, החלו חלק מהמושבות להתחרות על אותם השווקים בארצות הים התיכון, עד לנפילתה של ממלכת הפיניקים במאה ה-4 לפנה”ס.

נפילתה של ממלכה

בקרב על צור, בשנת 332, מכניע אלכסנדר מוקדון סופית את פיניקה ובכך היא חדלה להיות בעלת ייחוד מדיני או תרבותי. בתקופה הרומית והביזנטית, משגשגת תעשיית היין של צור וצידון ושמה הולך לפניה ברחבי האימפריה באיכות יינותיה ובמחירם הגבוה. מקדשו של בכחוס, אל היין, שהוקם בתקופה הרומית בבעל בק שבבקעת הלבנון, מעיד על חשיבות היין והפולחן סביבו באותה תקופה.

במהלך השנים, עוברת פיניקיה מידיי כובש אחד למשנהו, יחד עם תעשיית היין שלה, שמחוסלת חלקית עם הכיבוש המוסלמי – תחילת נכבשת בקעת הלבנון, על עריה המפורסמות (בשנת 637), ושנה לאחר מכן נופלות גם צור ופניקיה, היא לבנון של היום. האזור כולו עובר לשלטון מוסלמי מלא ורשמי (למעלה כ-200 שנות שלטון צלבני), עד לכיבושו על ידי הבריטים, בשנת 1918, בעת מלחמת העולם הראשונה.

השראה צרפתית

בימי הביניים, ממשיכים יינות צור וצידון להיות מבקשים ברבות ממדינות אירופה והם מופצים על ידי סוחרי ונציה, ששולטים באותם ימים בסחר באזור. בין המאות ה-19-14, תעשיית היין הלבנונית כמעט ונעלמת, מלבד יקבים ביתיים בודדים, המייצרים בעיקר ערק בכמויות קטנות.

בשנת 1857, מייסדים כמרים ישועים בלב בקעת הלבנון, בסמוך לבעל בק, את יקב קסרה (Kasara). במקום שכן מבצר צלבני עתיק (שנשאר את אותו השם), בסמוך לכרם ענבי יין שהיה מפורסם באיכותו. רשת מנהרות תת קרקעיות, אותן החלו הרומאים לחצב, הורחבה על ידי הכמרים לאורך כולל של כ-2 ק”מ והיא משמשת עד היום כמרתפים ליישון ואחסון יין.

בשנת 1888, מייסד ג’בראן אליאס תומה את אחד היקבים ומזקקות הערק המסחריים הראשונים בלבנון, בעיירה קאב-אליאס, אשר בדרום בקעת הלבנון. ד”ר דרגהאם אליאס תומה, נכדו של המייסד, ממשיך עד היום את דרכו של הסב ומשלב את אמנות עשיית היין עם התמחות במזון ובמשקאות.

בשנת 1920, מעבירה בריטניה את לבנון וסוריה לשלטון צרפת, כשטח חסות (מנדט). צרפת מוסיפה ל”לבנון הקטנה” (שבאזור הר הלבנון) את רצועת החוף, בקעת הלבנון וחלק מהרי מול הלבנון, שרוב תושביהם מוסלמים, ויוצרת את “לבנון הגדולה”, היא לבנון של ימינו. שלטונה של צרפת מביא לעידוד מחודש של תעשיית היין בלבנון, אך לא מזניקה אותה גבוה מדי – מוקמים מספר יקבים מסחריים, לצדים כמה יקבים משפחתיים ומזקקות ערק קטנות.

הקמתו של ‘שאטו מוסר’ (Chateau Musar), בשנת 1930, על ידי גאסטון הוחר, מהווה את האירוע החשוב ביותר בתולדות תעשיית היין הלבנוני של אותה תקופה. היקב, המצוי מספר קילומטרים צפונית לעיירת הנמל והנופש ג’וניה, הופך מיד ליהלום שבכתר יקבי לבנון ומייצר יינות איכותיים ששמם יוצא למרחקים. בשנת 1936, מבקר בלבנון העיתונאי האנגלי ג’ורג’ מולפורד, טועם את יינות היקב ומסכם – “איכותם של היינות טובה כמו יינות רבים שטעמתי בצרפת”.

פריחה ומשבר

במשך חמישים השנים הבאות, ממשיכה תעשיית היין של לבנון לשמור על היקפה הצנוע, כשהמאורעות הפוליטים-חברתיים וכלכליים שפוקדים אותה, אינם מוסיפים לה. שנת 1973 מסמנת מפנה בענף – גוף פרטי רוכש את יקב ‘קאסארה’, על כרמיו ו8מנהרותיו החצובות, והופך אותו ליקב הגדול ביותר בשוק המקומי.

בשנות התשעים, מתחילה כלכלת לבנון להתייצב להתפתח ובשלטון שורר שקט יחסי. ההשפעה על ענף היין מיידית, כשפרט ליזמים המקומיים מגיעים גם משקיעים זרים ומוקמים יקבים חדשים, שמספרם עומד כיום על חמישה עשר. הודות לפעולה נמרצת של השלטון, מפנים שטחי גידול של חשיש ואופיום בבקעת הלבנון את מקומם לכרמי יין משגשגים.

יחד עם השגשוג והפריחה, צצות גם בעיות חדשות בפני התעשייה המתפתחת. אירועי ה-11 בספטמבר מרחיקים את התיירים המערביים, שהם גם תיירי היין, מלהגיע ללבנון, וכיום הם מהווים כ-10% בלבד מסך המבקרים במדינה (השאר הם מוסלמים, בעיקר ממדינות ערב). יינות יבוא זולים, המגיעים בעיקר מבולגריה, מציפים את השוק המקומי, ובאופק כבר מאיימת החלת הסכם הסחר עם אירופה (בשנת 2008), אז יפתח השוק הלבנוני לכל יינות אירופה. כן אין מספיק עידוד ממשלתי ופרסום בתחום היין, למרות פתיחות וסלחנות של חברי פרלמנט אסלאמיים. אלו נמנעים מהצבעות נגד כל עניין בנושא שעולה לדיון, בהבינם את התרומה של תחום מסחרי זה לכלכלת המדינה.

התעשייה משגשגת

כיום, נטועים ברחבי לבנון כ-270,000 דונם של כרמים, מתוכם כ-20,000 דונם של ענבי יין, רובם בבקעת הלבנון (כ-15,000 דונם), השאר פזורים באזורים הנוצריים של המדינה. הנטיעות החדשות של כרמי יין הן ב”בקעה” בלבד, במה שהפך לכמעט יעד לאומי. בכך, מקווים ראשי התעשייה לפתח את מזרח לבנון, לייצר מקומות עבודה ולבסס את האזור כ”עמק נאפה” מקומי.

באזור זה, ישנם תנאים נפלאים לגידול ענבי יין – הוא מצוי בגובה של כ-1,000 מ’ מעל פני הים, אדמותיו עשירות והאקלים בו מצוין. מבחר הזנים הגדלים באזור עשיר ומרשים – בין האדומים ניתן למנות את הקברנה סוביניון, קריניאן, סינסו, גראנאש, גאמיי, מרלו ועוד, ובין הלבנים – שרדונה, סמיון, מוסקט, ויונייה ועוד. אלו מאפשרים ייצור של יינות רבים מסוגים שונים, המוסיפים צבע ליינות לבנון המסורתיים, שהם בבסיסם יינות “העולם הישן”. יחד עם זאת, החיסרון הוא שכ-90% מכרמים אלו גדלים באזור אחד – גם אם מצוין – ללא התאמה מדויקת בין הזנים השונים לתנאי קרקע ואקלים (טרואר) שונים, שאולי היו מספקים תוצאות טובות יותר.

תעשיית היין של לבנון מייצר מדי שנה קצת יותר מ-6 מיליון בקבוקים, כ-45% מהם מופנים לייצוא. מרבית התוצרת הם יינות אדומים קלים ויינות רוזה מעולים בסגנון דרום צרפת, המתאימים להפליא לאקלים החם של האזור ולשתייה עם ארוחות קלות. מדי שנה, גדלות ההשקעות ביקבים ובציוד, יקבים חדשים נפתחים וניכר המאמץ לשלב בסמוך אליהם אתרי תיירות, תרבות ופנאי. סימן מובהק להתפתחות הענפה, נראה בפסטיבל המוזיקה השנתי של בעל בק, כשבשנת 1998 הוגש בו לראשונה באופן רשמי יין לאורחים. צעד זה היווה פריצת דרך חשובה להמשך חשיפת היין בארץ המורכבת והרגישה הזאת.

במבט קדימה של אוהבי יין ושוחרי שלום, נסיים בתקווה שבקרוב נוכל להמשיך במכוניותינו צפונה ממטולה ובמרחק שעה וחצי נסיעה ממנה נזכה לטעום מהיינות הנפלאים של בקעת הלבנון ולחדש את ימי חירם ושלמה.

ארץ היין

את מצעד היקבים הלבנונים, ממשיך להוביל ‘שאטו מוסר’ – הוותיק והגדול מכולם. אף שהוא מצוי מחוץ ל”בקעה” (צפונית מעיירת הנופש ג’וניה), רוב כרמי נטועים בה. היקב מתרכז בייצור יינות אדומים “קלאסיים”, מורכבים ובעלי גוף מלא וארומות נפלאות, המזכירים את יינות בורדו הגדולים (ובכך ניכרת השפעת לימודי הייננות של הבעלים בבורדו). כן, מיוצרים בו יינות לבנים בעלי גוף מלא, המיושבנים עד ששה חודשים בחביות עץ אלון.

‘שאטו קאסארה’, שהיה היקב הראשון באזור, שומר אף הוא על מעמדו. חילופי בעלות בשנת 1973, הביאו לפיתוח מחודש שלו ולהשקעות גדולות במיוחד. כיום הוא מציע מבחר גדול ומגוון של יינו – מהאדומים הכבדים ועד יינות רוזה קלים ונעימים. כמו ‘שאטו מוסר’, גם יינותיו זוכים להצלחה רבה ולפרסים בתחרויות טעימות ובתערוכות חשובות בעולם.

לא הרחק משני אלו, צועד בבטחה היקב הגדול וה”צעיר” יחסית (כ-50 שנה) – ‘שאטו קפראיה’ (Chateau Kefraya), הזוכה לתהילה בלבנון ומחוצה לב. היקב מייצר מגוון יינות, החל מיינות רוזה קלים ונעימים, דרך יינות לבנים וכלה ביינות אדומים בסגנון בורדו. כן, הוא מציע שילוב סגנוני מעניין למדי עם זה של עמק הרון ועם זני הענבים שלו.

יקבים צעירים ונמרצים, שהוקמו בחלקם לפני שנים ספורות, נושפים בעורפם של אלו הגדולים והוותיקים. ביניהם ניתן להזכיר את ‘דומין ווארדי’ (Domain Wardy), ‘קלו סנט תומאס’ (Clos St.Thomas) ו’מאסאיה’ (Massaya), שנוסד בשנת 1998 כשותפתות בין האחים סמי ורמזי גוסם לבעלי יקבים בצרפת.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here