ניו זילנד – מלאת אדרנלין, ונופים קסומים. מדינה שיכולה להציע כמעט הכל בפני המטייל. יש אינסוף דרכים לטייל בה, והרבה דברים לראות. אך על מנת לפגוש בטבע בשיא עוצמתו, מסלולי ההליכה שניו זילנד מציעה הם הדרך האולטימטבית להכירה.

עשרות מסלולי הליכה חוצים את ניו זילנד לאורכה ולרוחבה. 9 מסלולי ההליכה טובים ופופולארים במיוחד זכו לכינוי של Great Walks:

באי הצפוני:

1. Lake Waikaremoana Track – מסלול מעגלי קסום המקיף את האגם.

2. Tongariro Northern Circuit – החוצה אזור וולקני פעיל

3. שייט קייקים וקנו במורד Whanganui River.

באי הדרומי:

1. Abel Tasman Coast Track המפורסם, המקיף חופים בתולים בחלקו הצפוני של האי הדרומי.

2. Heaphy Track- החוצה את האי הדרומי מצפון עד לחופיו המערבים.

3. Kepler Track – מסלול אתגרי באזור הררי מרשים בעוצמתו.

4. Milford Track- מסלול ההליכה המפורסם ביותר בניו זילנד, שהוגדר כמסלול ההליכה הטוב ביותר בעולם.

5. Rauira Track – מסלול הליכה, חדש יחסית, באי סטוארט מדרום לאי הדרומי.

6. Routeburn Track – אחרי המילפורד נחשב למסלול הליכה המרשים ביותר.

כל אחד מהמסלולים הללו חושף חלק אחר של המדינה – מחופי ים בתולים ועד להרי געש פעילים. לטייל בכולם אי אפשר, ובמיוחד למי שנמצא בניו זילנד לתקופה מוגבלת, אך לפחות אחד מהם כדאי וחובה לעשות. אנחנו בחרנו לעשות את ה-Heaphy Track, שהוא מהפחות מפורסמים מבין ה-Great Walks, ועל כן עם מושך אליו פחות מטיילים, נקודה חשובה בשל הצורך בהזמנת מקומות לינה בבקתות הפזורות לאורך הדרך. בטרקים המפורסמים ביותר יש צורך בהזמנה מראש של כמה ימים (רוטברן,אבל טסמן) או אפילו מספר שבועות (מילפורד סאונד).

ה- Heaphy Track אינו מסלול קשה במיוחד. ההליכה בו יחסית קלה, אך אורכו 82 ק”מ, כ- של 4-6 ימים (תלוי ביכולת האישית של הקבוצה), דבר המצריך התארגנות לשהות בשטח מבחינת אוכל,ציוד לינה ובישול. ה- Heaphy Trackחוצה את הפארק הלאומי קהורנגי (Kahurangi National Park ), ומגיע עד לחופיה המערביים של ניו זילנד. זהו מסלול החוצה צורות הנוף מגוונות ביותר. יותר מחצי מסוגי הצמחייה הטבעית של ניו זילנד ניתן למצוא בשמורה. רוב המטיילים מעדיפים לבצעו ממזרח למערב, אך אפשר לעשותו גם בכיוון ההפוך,ממערב למזרח. לאורך המסלול פזורות 7 בקתות ו-7 אזורי קמפינג, שאליהן צריך לרכוש כרטיס לינה עוד לפני היציאה לדרך. הבקתות מצוידות היטב ומפנקות. רשות שמורות הטבע ניו זילנדי דואגת לתחזק את הבקתות, כמעט כולן מכילות מיטות לצורך לינה, שולחנות וספסלים לישיבה, מטבח הכולל אח ולעיתים אף כיריים לבישול. אך עדיין מומלץ להביא ציוד בישול.

המסלול מתחיל ב- Brown Hut. מרחק של 28 ק”מ נסיעה מהעיר קולינווד (Coolinwood) דרך עמק אוררה (Aorere Valley). שם גם בחרנו להשאיר את הרכב. נראה קצת מפוקפק להשאיר את הרכב באזור מבודד שכזה, אך עוד רכבים שחנו במקום שכנעו אותנו שהמקום מספיק בטוח.

גשר לולייני חוצה את נחל בראון (Brown River) כבר בתחילה. שלט מעל הגשר מזהיר את המטיילים לחצות את הגשר רק אחד בכל פעם, ואנחנו כטיילים ממושמעים הקפדנו לציית להוראות. לאחר הליכה קצרה השביל מוביל אל תוך יערות עד האופייניים לפארק הלאומי קהורנגי. המסלול מטפס בהדרגה עד לגובה של 915 מ’. זוהי גם הנקודה הגבוהה ביותר בכל המסלול. ממנה יש נקודת תצפית מצוינת. בימים עם ראות טובה אפשר לראות עד הים הטסמני. אנו זכינו למזג אויר סגרירי וגשום. דבר לא מפתיע בכלל לחודשי הקיץ. מזג האוויר בניו זילנד הפכפך, וגשם יכול לרדת בכל אחד מימות השנה. כמעט תמיד השמיים של ניו זילנד מכוסים בעננים, דבר שהקנה לה את השם הנוסף “The Land of the long white Cloud”.

כשעה הליכה מנק’ התצפית נמצאת הבקתה הראשונה – Perry Saddle Hut. סה”כ 17 ק”מ מ-Brown Hut. זו נקודת עצירה פופולארית ללילה הראשון. לא הרחק משם ישנה ברכת מים קרירה שטובה מאוד לרחיצה והתרעננות. אך כדאי גם להיות מוכנים למצב שהבקתה בתפוסה מלאה כמו בחודשי הקיץ (ינואר במיוחד) בהם ניו זילנד מוצפת תיירים. אנו החלטנו להמשיך הלאה. 8 ק”מ משם נמצאת Gouland Downs Hut. הבקתה קצת פחות מאובזרת מ-Perry Saddle Hut וגם קטנה יותר, אך זיכנו לפרטיות. הדלקנו את האח, ובישלנו עליה ארוחת ערב טובה ומחזקת בקדירה שמצאנו בתוך הבקתה.

הבגדים היו רטובים מההליכה, ומהגשם שלא הפסיק לטפטף לאורך כל הדרך. תקוותנו לייבש את הבגדים מול האח התבדו. בבוקר מצאנו אותם רטובים כמו שהשארנו אותם בלילה הקודם. חשוב להביא בגדים להחלפה, ולניילן אותם כמובן מפני הגשם כמו את כל שאר הציוד.

המשך המסלול עובר בחלקו הצפוני של Gouland Downs. המסלול עתה הוא יחסית מישורי ללא עליות וירידות. לקראת סוף המורדות נמצאת Saxon Hut (סה”כ 5 ק”מ מ- Gouland Downs Hut). תוואי השטח עכשיו משתנה וההליכה היא לאורך ה-Saxon River. בימים גשומים האזור בקלות מוצף ונעשה מסוכן עבור מטיילים, ועל כן מומלץ להמתין עד שמפלס המים ירד. המסלול ממשיך ומטפס על רכס רחב המהווה את הגבול בין נלסון (Nelson) לחוף המערבי. המסלול עתה מקיף ומתפתל בין נחלים קטנים. את חלקם אנו חוצים ע”י גשרים קטנים. הניו זילנדים מתגלים כמומחים לבניית גשרים, למרות שיש סיפור על חבורת מטיילים שנפלו לפני מס’ שנים אל התהום בעת שגשר שחצו קרס (!). המסלול מגיע אל ה- Heaphy River, שם גם נמצאת Mackey Hut על שמו החוקר הראשון שייסד את הדרך בין קולינווד לחוף המזרחי. (סה”כ 13.5 ק”מ מ- Saxon Hut).

אחרי הבקתה המסלול יורד אל ה-Heaphy River, הנוף של המורדות מסתיים, והמסלול עובר דרך יערות חוף. לאורך כל הדרך אפשר לשמוע את פכפוך המים ההולך ומתגבר ככל שמתקרבים אל Lewis Hut הנמצאת במפגש בין ה-Heaphy River ו-Lewis River (סה”כ 8 ק”מ מ- Mackey Hut). המים בנהרות נקיים וטובים לשתייה, אך כאמצעי זהירות כדאי להרתיחם במשך 5 דק’ או להוסיף להם טבליות לטיהור. הבעיה העיקרית למי שבוחר ללון בבקתה זו היא זבובי החול ((Sand Flies. מיד כשהתיישבנו אחרי ההליכה הארוכה של היום, נפתחה עלינו מתקפה עוקצנית. הם קטנים יותר מהיתושים, ועוקצים לא פחות. ובניגוד ליתושים הם גם מציקים במהלך היום.

לא משנה איזה משחה מרחנו הם לא הרפו. לא נתנו לנו לנוח וליהנות מהנוף. נאלצנו לברוח אל תוך הבקתה. הדלקנו את האח, והעשן שמילא את החדר עזר להבריחם החוצה, והבטיח לנו לילה שקט ללא הפרעות.

ההליכה למחרת הייתה כבר פחות רטובה. הגשם שליווה אותנו עד כה בטפטוף מרגיז פסק. מהבקתה התחלנו את היום בטיפוס קל, קצת אח”כ המסלול חוצה את ה-Lewis River ובהמשך חוצה גם את ה- Heaphy River. ההליכה היא לאורכו של נחל ההיפי עד לפתחה שלו אל לים. שם נמצאת גם ה-Heaphy Hut (סה”כ 8 ק”מ מ-Lewis Hut). היא קרובה לנחל ורחוקה מספיק מהים כדי לא לסבול מהנזקים שהרוחות עלולות לגרום. בלי לחשוב הרבה זרקנו את התיקים בבקתה ורצנו לשחיית התרעננות במימיו הקרירים והצוננים של הנהר. ארוחת בוקר עשינו ליד האח בבקתה, מתייבשים מהשחייה בנהר.

מכאן המסלול מגיע אל חלקו היפה ביותר. ההליכה היא לאורך הים בתוך יערות, למרות שגם הליכה על החוף אפשרית, אך צריך לשים לב לשעות של הגאות והשפל. ישנם הרבה נחלים קטנים שצריך לחצות, חלקם עם גשרים חלקם בלי, דבר שיכול להיות מסוכן בימים גשומים במיוחד. אבל החוויה של חצייתם מהנה ומאתגרת במיוחד.

נקודה אחרונה למנוחה לפני סוף המסלול הוא Scott’s Beach’, שם השביל והחוף נפגשים, אחריו יש טיפוס קצר

(Kohlil Saddle), שיורד ישר לנק’ הסיום – Kohlil River Mouth. (16.5 ק”מ מ-Heaphy Hut). שם יש חניון רכבים, טלפון, אוטובוס, ומדשאה רחבה שעליה אפשר לשכב ולהתפנק.

שמש טובה ומלטפת, שהייתה חסרה לנו לאורך כל המסלול הנעימה את מנוחתנו משאירה טעם טוב על כל 4 הימים הרטובים שעברנו.עכשיו צריך לחזור לתחילת המסלול להביא את הרכב, בטרמפים ואוטובוסים, הרפתקה בפני עצמה, שגם הסתיימה בהצלחה לאחר שגילינו כי רכבנו נותר שלם כמו שהשארנו אותו.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here