בדרומה של צ’ילה, בליבו של אזור פטגוניה, מתנשאות פסגות הקרח המופלאות של טורס דל פאיינה; הפארק המרהיב שסובב אותן, מזמן מראות נפלאים של יופי נדיר וטבע פראי.

יצאנו למסע בן ארבעה ימים, במסלול מאתגר בין נופיה המרשימים ביותר של דרום אמריקה.

לא בכדי, העניקו “מגדלי הסלעים” העצומים את שמם לפארק היפהפה שבדרומה של צ’ילה – הטורס דל פאיינה (Torres del Paine), הנחשב לאחד הפארקים היפים בעולם. הסלעים העצומים נוצרו לפני כ-12 מיליון שנה, כתוצאה מכוחות עצומים שדחפו את השכבות העליונות של קרום כדור הארץ כלפי מעלה. עם השנים, פסלו כוחות הטבע את הסלעים החלקים והמחודדים, המגיעים לגובה של כאלף מטר, כשהם יוצרים בהם תצורות מרהיבות.

בשנת 1975, הוכרז האתר המרשים כפארק לאומי, כשמאז הוא מתוחזק ומטופל על ידי ה-conaf – שרות היערות הלאומי של צ’ילה. האטרקציות העיקריות בפארק כוללות נופים אלפיניים, קרחונים מרשימים ביופיים ובגודלם, אגמים במגוון צורות וגדלים, צמחייה מוריקה, טופוגרפיה מרשימה ושפע של בעלי חיים.

יופי בדרך להרפתקה

בעיירה פורטו נאטלס (Puerto Natles), כ-150 ק”מ מהטורס דל פאיינה, פגשתי את תריסה ורומן – זוג צעיר מגרמניה, יחד החלטנו לצאת להרפתקה מאתגרת ומרגשת. השכמנו קום, ארגנו ציוד לשהייה של ארבעה ימים בפארק ויצאנו אל האוטובוס המוביל אל הפארק, שכבר היה עמוס בשפע של ציוד מחנאות ומטיילים מכל רחבי העולם.

הנסיעה, שתחילה היתה קלה ונוחה, הפכה במהרה לקשה ומתישה, כשהתחלנו לנסוע על דרכי עפר (שכמובן האביקו את חלל האוטובוס הדחוס ואת דרכי הנשימה שלנו). אבל שום דבר לא הצליח להעיב על היופי הנשקף לאורך הדרך – שדות זהובים, מרחבים מעוררי השתאות וחוות בקר מבודדות, מעליהם נראו במרחק הרים שפסגותיהם מושלגות.

אנחנו נכנסים בשערי הפארק, מסתייעים בשרותיה של מעבורת (מתחנת ה- guarderia lago pehoe) וחוצים את אגם פה-אוהה (pehoe). אחוזי התרגשות לקראת החוויה שלפנינו, אנחנו יורדים אל הרציף ופונים לנקודת ה”זינוק” שלנו – ה-campamento pehoe. בבקתת העץ הכפרית והנעימה, אנחנו מצטיידים בציוד ומידע, מאחסנים חלק מהציוד שלנו ויוצאים לדרך, מבקשים לנצל את שעות האור של היום הזה.

מבין הגבעות מבצבץ המסלול העקלקל ואנחנו צועדים לקראתו מלאי מרץ והתרגשות. מדי פעם אנחנו עוצרים לשאוף מן האוויר הצלול ולהביט בנוף שהותרנו מאחורינו, המתגלה לנו במלוא יופיו – האגם הכחול, הגבעות המוריקות וההרים המחודדים. אנחנו ממשיכים בהליכה במגמת עליה (עם קצב שהופך ליותר ויותר מתון), מגיעים לראש הגבעה ומגלים מראה עוצר נשימה – מולנו נשקף אגם גדול, בצבעי אפור/כחול, שקרחונים לבנים בגדלים שונים צפים במימיו.

הדרך מובילה אותנו לאורך המצוק המשקיף על האגם, והשקט עוטף את המראות המרגשים שאנחנו זוכים לפגוש בהם. לא עובר זמן רב ובאופק מתגלה מולנו הקרחון האפור המרהיב, שמראו הולך ומתעצם ככל שאנחנו מתקדמים. אנחנו מגיעים לתצפית על “מפרץ הקרחונים”, בו מצויים קרחונים בגדלים שונים, שניתקו מהקרחון האפור העצום. זוהי נקודת התצפית הקרובה ביותר לקרחון, ממנה אנחנו זוכים למראה מרשים ביותר של “קיר” הקרחון האפור, המתגלה במלוא גובהו ותפארתו.

אנחנו מתקשים להתנתק מהמראות הקסומים להם אנו זוכים, אבל צריכים לחזור על עקבותינו, אל עבר ה-campamento pehoe, שם נבלה את הלילה. אנחנו מגיעים עם חשיכה, מותשים ונרגשים מהיום העמוס, מנסים להתחמם מצינת הלילה.

עוצמת הטבע הפראית

בוקר מעונן ואפרורי מקבל את פנינו, עם גשם קל וטמפרטורות נמוכות למדי. אחרי ארוחת הבוקר, מזג האוויר מראה סימני שיפור קלים ואנחנו מקפלים את הציוד ויוצאים לדרך.

אנחנו צועדים בנוף אלפיני ירוק ומרשים, סביבו מתנשאות פסגות מושלגות, עוברים דרך ערוצי נחלים ופלגי מים זכים (מהם אנחנו ממלאים את המימיות שלנו). מזג האוויר מאיר לנו פניו והיופי הגולמי שמסביב, מתגלה בפנינו ללא הרף.

למעלה משעתיים (ארוכות!) אנחנו מתמודדים עם מצוקים עצומים, זוכים לנוף עוצר נשימה – מצד אחד נשקפים מראותיו של אגם כחול וגדול, ומהצד השני – רכסי הרים גבוהים וקרחונים תלויים.

בצומת דרכים, אליו אנחנו מגיעים, עומדות בפנינו שתי אפשרויות – להמשיך ישירות למחנה הלילה, או להאריך את המסלול בחמש שעות ולהגיע לתצפית על הקרחון התלוי. ללא היסוס אנחנו מחליטים על הדרך הארוכה, ומתחילים לצעוד אל עבר התצפית. היופי שנגלה לנו מסתבר כשווה כל קילומטר – הקרחון התלוי נראה כאילו הוא עומד ליפול בכל רגע, כשלא ממש מובן מה מחזיק אותו. את המראה המדהים מלווים קולות רועמים להפליא, שמקורם בחלקים המתנתקים מהקרחון. אלו יוצרים מפולות שסוחפות איתן כל מה שנמצא בדרכן, מזכירים את עוצמתו הפראית של הטבע.

לעת ערב, אנחנו מגיעים ל-albergue y camping los cuernos, מקום חניית הלילה שלנו, המתגלה כקסום במיוחד – בקתת העץ, בה אנו עתידים לבלות את הלילה, שוכנת במרחק של כמה מאות מטרים מהאגם הכחול והשליו (שמימיו הם מי קרחונים), היא מוקפת בצמחייה ירוקה ומשקיפה על מצוק אנכי גבוה, המתנשא מאחוריה. מעלינו דואים קונדורים בעלי מוטת כנפיים אדירה ואנחנו מתקשים להאמין שהמסע שלנו עדיין לא הגיעו לשיאו.

אחרי לילה שקט של מנוחה, אנחנו משכימים קום, מצטיידים במזון ומתחילים בצעידה ארוכה ומתישה. לאחר כברת דרך מכובדת, תוואי הדרך משתנה מעט ואנחנו מוצאים עצמנו מתחילים בטיפוס מאומץ. אנחנו צועדים בתוך ואדי תלול, בבסיסו נחל זורם ושוצף; אט אט, הנוף הופך מעניין יותר, הדרך נעשית צרה והטיפוס הופך תלול יותר ויותר.

שעות ספורות לאחר מכן, אנחנו עוברים על גשרון עץ לעברו השני של הערוץ, ל-albergue y camping chileno – חניית הלילה שלנו. שעת הערב המוקדמת, מאפשרת לנו לחזות בשקיעה ססגונית במיוחד, עם מראות של יופי שקשה להעלות על הדעת.

זריחה מופלאה

את היום האחרון במסע, אנחנו מתחילים עוד לפני עלות השחר. המטרה שלנו היא לצפות בזריחה מהתצפית על ה”טורוסים” (אותם מצוקים מחודדים, המתנשאים לגובה של מאות מטרים), מה שדורש מאיתנו הליכה מאומצת ביער סוב-אלפיני וטיפוס תלול ומתיש.

עטופים באי אלו שכבות לבוש, עם מעיל, כפפות וכובע צמר, אנחנו מנסים להתמודד עם קור הלילה שממשיך ללוות אותנו. לאחר כשעת הליכה ביער, מתחילים לעלות דמדומי השחר ואנחנו מתרחקים מערוץ הנחל ומתחילים בטיפוס, שבשלבים מסוימים הוא כמעט אנכי.

עצירה קצרה למנוחה, מגלה לנו נוף מרשים, המתגלה מהגובה בו אנו נמצאים – פסגות ההרים נראות קרובות יותר והנחל הזורם בתחתית הוואדי נעלם ולא נשמע עוד.

עוד מאמץ קטן, כמה עיקולים בדרך, טיפוס מעל גבעונת קטנה וה”טורוסים” מתגלים בפנינו במלוא עוצמתם, מותירים אותנו פעורי פה. ברגעים הראשונים, קשה להאמין שהמראה הזה אמיתי – ה”טורוסים” כל כך גבוהים ודרמטיים, עד שהם נראים לא מציאותיים, קרובים ורחוקים בו זמנית.

הבוקר מעונן במקצת, לא מאפשר לקרני השמש לחדר מבעד למסך האפרורי. אנחנו מתקשים להתנתק מהמראות המופלאים, מיופיו של אגם הטורקיז שבבסיס ה”טורוסים” ומהמעמד המופלא הזה. רגע לפני שאנחנו מחליטים לוותר על הזריחה, מצליחות קרניים בודדות לעבור את מעטה העננים ולהעיר את הטורוסים בגוונים חמים, המעצימים את היופי הנשקף מולנו ואת התרגשותנו הגואה.

מרחפים למטה

מאושרים ומחויכים אנחנו עושים את דרכנו אל עבר המחנה (albergue y camping los cuernos) – תחנתנו האחרונה בפארק, משם נחזור לפורטו נאטלס. הדרך עוברת בקלות יחסית ואנחנו מרגישים שאנחנו כמעט “מרחפים” אותה, לאחר שזכינו לראות את אחת מנפלאות הטבע המדהימות בעולם.

לפני שיוצאים לדרך – כדאי לדעת!

  • • שירות היערות הלאומי של צ’ילה הכשיר שבילים המובילים לנקודות תצפית מרהיבות בפארק. שבילים אלו מיועדים לתיירים מיטיבי לכת ומזמנים נופים עשירים ומרשימים.
  • • חובבי האתגרים המוגברים, יכולים לבחור במגוון פעילויות מרגשות, ביניהן – טיפוס הרים וצוקים, שייט קיאקים, ראפטינג וטיפוס על קרחונים.
  • • האזור של הטורס דל פאיינה (ובתוך כך – פטגוניה הצ’יליאנית), מאופיין במזג אוויר פראי למדי ויום אחד לגלם את ארבע עונות השנה. עונות השנה באזור הפוכות מאלו השוררות בחלקו הצפוני של כדור הארץ – באביב ובקיץ נעות הטמפרטורות הממוצעות בין 15-4C והרוחות יכולות להגיע למהירות של מאה קמ”ש. באוקטובר-אפריל הטמפרטורות עלולות לרדת עוד יותר, אך הרוח הפראית מתמתנת ומזג האוויר יציב יותר.
  • • בנחלים ובנהרות שבפארק זורמים מים זכים, שניתן לשתות מהם בבטחה ללא כל סינון או טיהור.
  • • בפארק מצויים מגוון מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. אחד המוכרים שבהם הוא מסלול ה-W (המכונה כך בשל צורתו), בחלקו הדרומי של הפארק. את המסלול ניתן לגמוע בשלושה לילות וארבעה ימים, כשניתן לעבור אותו ממזרח למערב או להיפך. מי שמתחיל את המסלול מצדו המזרחי של הפארק, יזכה למראה הטורוסים, המשתקפים במלוא הדרם במימיו הקפואים של האגם הקטן שלמרגלותיהם (miror lake) (זאת במידה והיום בהיר והרוח אינה מנשבת בחוזקה); המראות מדהימים והטיפוס המייגע לנקודת התצפית, בתחילת היום, בהחלט משתלם.
  • מי שמחליט על יציאה למסלול מהכיוון ההפוך, יגיע לאחר כארבע שעות של צעידה לנקודת תצפית מרשימה, שהיא הקרובה ביותר לשדה הקרחונים – grey glaciar. מעמדת התצפית ניתן להבחין באגם טורקיז בוהק, בו משייטים חלקי קרחונים שניתקו משדה הקרחונים הגדול.
  • • מסלול נוסף המוצע בפארק, הוא המסלול ההיקפי. המסלול כולל בתוכו את מסלול ה-“w”, ממשיך לעבר חלקו הצפוני של הפארק ומקיף אותו, תוך שהוא מאפשר שלל תצפיות מרהיבות לעבר הקרחון האפור והטורוסים. בכדי להשלים את המסלול, יש צורך ב-9-7 לילות.
  • • המסלולים בפארק, סימוני השבילים וסידורי הלינה טובים למדי והם תורמים לאווירה הרגועה והנעימה השוררת בו.

LEAVE A REPLY

Please enter your comment!
Please enter your name here