הכינוי "ריביירה שווייצרית" נשמע מעט דמיוני, לאור העובדה שבניגוד לארצות אחרות לשווייץ אין גישה לים. אבל השווייצרים מצאו נחמה פורתא באגמים הפזורים ברחבי המדינה, המהווים תחליף לחופי הים של אירופה. רבים באים להשתכשך במים ולהשתזף, אחרים מגיעים כדי לעסוק בחתירה, גלישה או רחיפה.

סביב הגדה הצפונית של אגם ג'נבה (או – אגם לאמאן), שוכנת ה"ריביירה השווייצרית", המשתרעת בין ג'נבה לטירת שילון (Chillon) ובין העיירה וואווי (Vevey) למונטריי (Monterux). לאורך כ-15 ק"מ עובר מסלול מטופח ומתוחזק כהלכה, שמאפשר ליהנות מהרבה שלווה, אוויר צלול ויופי פסטורלי.

שלג, אוויר ומיים

אחת התופעות המייחדות את שווייץ לעומת ארצות אחרות, היא שאלה שאך סיימו להשתכשך במימי האגם יכולים תוך מספר דקות למצוא עצמם על פסגה מושלגת וקרה להסתכל מגבוה למקום בו התרחצו לפני זמן לא רב ולהנות מאויר קר וצלול. המעבר החד הזה קיים גם באזור מונטריי – הרכבת שיוצאת מתחנת הרכבת המקומית נוגעת תוך כדי טיפוס איטי בענפי העצים שמכסים כאן כל חלקה טובה. קרני השמש הבודדות שחודרות דרך המעטה הירוק שמסביב מזכירות שאנו בעיצומו של הקיץ, אך חוסכות מאיתנו את ההזעה המרגיזה. כשמגיעים לתחנה העילית מגלים שזהו המקום המושלם הן למי שמחפש קצת רוגע והן לתאבי הספורט והעשייה – האוויר נקי וצלול והמרחבים הירוקים האינסופיים מספקים את התנאים הנדרשים.

כשהאוויר צלול ונקי ניתן לראות מכאן את פסגת המון בלאן שליד שאמוני בצרפת ואת פסגת האייגר (Eiger) שבמרכז המדינה. אחד השבילים שמטפס מתחנת הרכבת למעלה ההר מוליך לאזור שבו ניתן להבחין בחיות קטנות שאוהבות את תנאי מזג האוויר שבמקום. המרמוטות ("עכבר ההרים" או "עכבר האלפים"), שחיות במתחמים ירוקים מגודרים, הן חיות מעט ביישניות ועובר זמן עד שהן רוחשות אמון להולכים שתיים מצדה השני של הגדר. מספר זנים של בעלי החיים הללו חיים במקום, חלקלם הובאו ממקומות רחוקים, כמו אסיה ויבשת אמריקה. החיות הקטנות הללו פעילות בחודשי האביב והקיץ ובשאר ימות השנה שוקעות לתרדמת חורף ממושכת.

שביל אחר מוליך לגן אלפיני, שנקרא La Rabertia, עם למעלה מ-1,000 צמחים ופרחים המייצגים את עולם הצומח האלפיני. בדומה לגן אלפיני נוסף, ה-Schynige Platt, המצוי במרכז שוייץ, מדובר בחוויה אמיתית לחובבי הבוטאניקה והטבע, שאינה מצועצעת כמו גני בוטצארט שבקנדה או גני לונגווד שבפנסילבניה.

הטירה של הלורד ביירון

טירת שילון (Chollon), השוכנת על חצי אי קטן, הפכה לאחד האתרים היותר מתוירים בשווייץ. ניתן להגיע אליה ברכב, אוטובוס או ברכבת, אך אין ספק שהחלופה המרשימה ביותר היא שייט בספינה שפוקדת מספר ערים לאורך הגדה הצפונית של האגם. הספינה המשייטת מזרחה, במימיו הצלולים של האגם, חולפת על פני העיר מונטריי. בדרך ניתן להבחין בבניין הקזינו ובאולם הקונגרסים, המשתלבים בטיילת הצבעונית שלאורך קו המים. הספינה עוקפת את המבנה העתיק, שפולש מהיבשה לתוך האגם, מגדליו חומים ועליהם מתנוסס בגאווה דגל המדינה.

הספינה עוגנת במזח קטן הסמוך לגשר שמוביל אל הטירה ואם מפעילים לרגע קט את הדמיון, ניתן להלביש את התיירים בשריון אבירים, לציידם בכידונים ולהריצם לכיוון שער הטירה.

הטירה ממוקמת על חצי אי קטן כשמצד אחד היא טובלת במימי האגם ומהצד השני היא נסגרת על ידי רכס הרים תלולים שמדרונותיהם העמוסים גפנים משתקפים במים. ההרים קרובים מאד לטירה, כך שנוצר מסדרון יבשתי צר בין האגם להרים, מה שמסביר את חשיבותה והתפתחותה של הטירה בימי הביניים. הטירה שלטה על הדרך שעוברת בנתיב צר בין ההרים והאגם, כך שבעליה יכלו לגבות כסף מכל החפץ לעבור דרכה.

הטירה הוקמה כנראה במאה ה-11 וזכתה לתשומת לב בתחילת המאה ה-13, כשהדוכס פייר מבית סאבויה (1203-1268) החליט להשתכן בה. הוא הקים בסמוך את Villeneuve, ששימשה כמרכז מסחרי פעיל על הדרך שהובילה מאיטליה צפונה והיווה מקור של הכנסות לשליטי הטירה. כשנתיב הסחר מאיטליה, שהיה דרך מעבר סן ברנרד, הומר בנתיב מזרחי יותר, דרך מעבר סן גוטהארד, איבדה גם הטירה את מעמדה.

בשנת 1536 השתלטו אנשי קנטון ברן על הטירה, תוך שהם עושים שימוש בארטילריה ממונעת שהוצבה על ההרים שממול. הם שלטו בקנטון VAUD עד שנת 1798. במאה ה-19 התארחו בטירה שורה ארוכה של סופרים ומשוררים כמו:שלי,ז'אן ז'אק רוסו,ויקטור הוגו ואלכסנדר דיומא שתרמו ביצירותיהם לפרסומה. יותר מכל תרם לכך הלורד ביירון שהתגורר באזור ג'נבה. הסיפור הנפוץ גורס שבאחד הימים הוא הפליג באגם ונקלע למזג אויר סוער שחייב אותו למצוא מקום לינה בטרם יחזור לביתו. מבוקשו ניתן לו , כאשר בעלי הטירה אפשרו לו לישון במקום ששימש בעבר כבית סוהר.

מרתפי הטירה שימשו כבית סוהר ומרתפי עינויים עוד במאה ה-14. בעקבות המגיפה השחורה הובאו לכאן יהודים מוילאנאב שהואשמו בהרעלת מימי השתייה וכאן הם עונו למוות. בשנת 1530 הושלך לבית הסוהר Francois Bonivarc, שהואשם בקשירת קשר עם הקאנטונים השוויצריים כנגד בית סאבויה. הוא שהה בטירה כ-6 שנים עד לנפילתה בשנת 1536.

השוקולד של הריביירה

וואווי (Vevey) היא עיירת חוף שקטה וחמודה השוכנת לחוף האגם כ-10 קילומטרים מערבית למונטריי. העיר בה מתגוררים כ-15,000 תושבים מזוהה עם שני סמלים בולטים בהיסטוריה המודרנית שלה. הראשון מביניהם הוא שחקן הקולנוע האגדי צ'ארלי צ'פלין שנחשב עד היום לאחד מבכירי הקומיקאים בכל הזמנים. הפסל של שחקן הקולנוע צ'ארלי צאפלין מהווה נקודת עצירה נוספת בטיילת. הוא בחר לבלות את 25 שנותיו האחרונות של חייו בוילה שנמצאת בשכונת קורסייר (Corsier).

פסל בדמותו מעטר את הטיילת הפרחונית שנמתחת לאורך הגדה של האגם. הנצחה יצירתית יותר של צ'ארלי צ'אפלין אפשר למצוא אצל יצרן השוקולד המקומי Poyet. בעליו של המקום שהתפתח והפך לקומפלקס של יצור שוקולד,חנות,בית קפה ושירותי קייטרינג הוא דור שלישי למשפחת יצרני שוקולד. באולם שמאחורי החנות ניתן לראות את תהליך היצור שהוא מרשים למדי.

מייצרים כאן מספר מוצרים כאשר כל שנה מוסיפים שניים "חדשים" לקו המוצרים שמחליפים שניים אחרים. המוצר הייחודי ליצרן המקומי הם "נעלי צ'אפלין" (עשויים משוקולד ולא מעור). העיצוב של המוצר עבר שורה ארוכה של שינויים עד שאושר ע"י בני משפחתו של צ'אפלין.

המוצר נארז בקופסה מעוצבת וזוהי בהחלט מתנה נאה רק צריך לזכור שאורך החיים שלה קצר (בפרט בקיץ). הפתרון המתבקש הוא להנות מהמוצר בטרם ימס ולהיזכר תוך כדי האכילה המהנה באחת התמונות המפורסמות בקולנוע שבו צ'ארלי צ'פלין הרעב מנסה להשביע רעבונו ע"י אכילת נעליו. הסמל השני של העיר שגם הוא הטביע חותמו המספר מקומות בעיר הוא קונצרן המזון הבינלאומי "נסטלה" (Nestle) שמרכזו ממוקם בעיר (לרחוב קוראים כמצופה "שדרות נסטלה"). החברה נוסדה בשנת 1867 ע"י הרוקח הנרי נסטלה (1816-1890) שפיתח תחליף לחלב אם. תחליף זה הציל ממוות ילדים שלא יכלו לעכל חלב אם. בשנת 1905 החברה התמזגה עם חברה שיצרה חלב מרוכז. מלחמת העולם הראשונה יצרה ביקוש אדיר למוצרי החברה וזו הכפילה את תפוקתה.

בשנת 1920 נכנסה החברה ליצור שוקולד ובמלחמת העולם השנייה היא פיתחה את נס הקפה שנקרא על שמה. אחת התרומות החשובות של קונצרן נסטלה לעירו הוא מוזיאון מיוחד למזון שנקרא Alimentarium, שממוקם בטיילת המשיקה למימי האגם. המוזיאון ממוקם במבנה ששימש את חברת נסטלה שמשמשת כספונסר שלו. המוזיאון נפתח לראשונה בשנת 1985 והוא עבר שורה של שיפוצים ארכיטקטוניים בתחילת המאה הנוכחית. בתצוגה הקבועה ניתן ביטוי לשרשרת המזון (מהגידול החקלאי ועד הצלחת שעל שולחן האוכל) ולמנהגי אכילה של קבוצות אתניות מאזורים שונים בעולם.

התצוגה הקבועה מתמקדת ב-5 תחומים: קניית אוכל ,אכילה,בישול, עיכול וחברת נסטלה. המוזיאון מבוסס על עקרונות חדשניים והסיור משולב בהדגמות רבות שחלקן אינטראקטיביות. בנוסף לתצוגה הקבועה מתקיימות כאן תערוכות מזדמנות,סדנאות בישול והרצאות של שפים משוויץ וממדינות אחרות. מי שמתזמן את הביקור לשעות הצהריים יוכל להנות מארוחה בקפטריה שמתמקדת בסגנון מסוים (משתנה אחת למספר חודשים).

שלושת הסמלים השוויצרים נודעו בעולם הרחב במספר סימני היכר. הביטוי "מדויק כמו שעון שוויצרי" מייצג את תקופת הזוהר של תעשיית השעונים השוויצרית (שעוני יד ושעוני קוקיה). השעונים הזולים מהמזרח הרחוק והפיכתו של השעון ממוצר פונקציונאלי למוצר אופנתי דחקו מעט הצידה את השעונים השוויצרים אך עדיין אלה שמחפשים איכות יעדיפו את התוצרת המקומית. חיבור מרתק בין שלושה "סמלים לאומיים" אחרים ניתן למצוא בחוויה הנהדרת שנקראת "רכבת השוקולד". רכבת השוקולד היא שילוב מהמם של שלושה מהסממנים הבאים: שירותי רכבת שאין כמותם בעולם,שוקולד שוויצרי וגבינה שוויצרית. מדובר ביום נעים וטעים שמתחיל ומסתיים בתחנת הרכבת של מונטריי. הנוסעים יכולים לבחור בין קרון פנוראמי מודרני עם חלונות גדולים לבין קרון Pullman משוחזר בסגנון עתיק משנת 1915 (Belle-Epoque) זוהי חוויה קולינארית הולמת לסיום מהנה של הביקור באזור הריביירה השוויצרית. בחלקו הראשון של המסלול מבקרים במגבנה (המקום בו מייצרים את הגבינה) שממוקמת בסמוך לתחנת הרכבת Gruyere-Pringy.

כאן מייצרים את גבינת Gruyere, שהיא אחד המותגים הבולטים של האזור. חלק גדול מהתוצרת נצרך על ידי המקומיים והוא מהווה נדבך מרכזי במאכל הלאומי השוויצרי שנקרא "ראקלט", שבחלק מהמסעדות הגשתו מהווה טקס מרתק – הקרואים ישובים בשולחן עליו מונחת סלסלה קלועה, השומרת על חומם של תפוחי אדמה מקולפים, לצדה קעריות עם פטריות חתוכות, בצלים וחמוצים. הטבח מחזיק גלילי גבינה צהובה מעל האח הבוערת ומעביר גבינה מותכת לצלחתו של אחד האורחים שמוסיף לה את תפוחי האדמה והתוספות.

בברוק (Broc) מסיירים במפעל של "נסטלה", המייצר שוקולד מאז שנת 1819 (המבנה הקיים של בית החרושת נבנה ב-1898). למרות שהענף עבר שורה של שינויים טכנולוגיים כאן מקפידים על איכות המרכיבים (במיוחד החלב) ועל ה-"רצפטים" ה-"ישנים" כדי לשמר את מיקומו של המותג.

פסטיבל הג'אז במונטריי

הריביירה השוויצרית עשירה באירועים שמרביתם נערכים בחודשי האביב והקיץ אולם גולת הכותרת היא פסטיבל הג'אז של מונטריי. הפסטיבל שהחל את דרכו לפני 40 שנים התמקד בראשית דרכו בג'אז ונמשך כשלושה ימים. משך השנים הפסטיבל קנה לו שם וחובבי מוזיקה מכל קצוות תבל החלו לנהור אליו. נכון להיום הפסטיבל נמשך 16 יום ברציפות (בתחילת חודש יולי) והוא מספק במות לנגני ג'אז וגם לזמרים ולהקות שמשמיעים פופ,רוק וסגנונות אחרים. הפופולאריות של הפסטיבל הביאה לכך שהכרטיסים אוזלים סמוך מאד למועד פרסום התוכנית ברשת האינטרנט. יש לציין שחלון ההזדמנויות לאתר מקום לינה גם הוא קצר ביותר. בתקופת הפסטיבל בתי המלון

מלאים ובנוסף לשלושה אולמות מרכזיים שבהם מתקיימים המופעים הרשמיים יש במות על הטיילת וגם אולמות בבתי מלון שמארחים את האמנים הרבים שמגיעים הנה ונותנים הופעות מעבר למה שפורסם בתוכנית. הטיילת של מונטריי שנמתחת מהקזינו ועד אולם הקונגרסים עמוסה לעייפה בדוכנים (בעיקר אביזרים ומזון) ותיירים מכל מדינות העולם שממלאים כל פיסת מקום פנויה. המופעים הרשמיים מתקיימים בו זמנית בשלושה אולמות אחד מהם נמצא בקזינו המפורסם של מונטריי והשניים האחרים: אולם סטראבינסקי ואולם מיילס דייויס ממוקמים באולם הקונגרסים של העיר.

המרחק ביניהם סביר אך מפאת הקהל העצום שממלא את הטיילת משך ההליכה מהקזינו לאולם הקונגרסים מתארך. אולם סטראבינסקי הוא הגדול מביניהם וקשה לאמוד את מספר הצופים במופעים מאחר ומדובר באולם ללא מקומות ישיבה מלא עד אפס מקום. הקהל רוקד,רוקע ברגליו ומצטרף לשירה שבוקעת מהבמה הרחוקה. האווירה כאן מטריפה כשמרבית הצופים צעירים אך ניתן לזהות לא מעט מבוגרים שבאו לראות את אליליהם בפעולה .

המקום אינו מזכיר את הרצינות השוויצרית (ניתן להסביר תופעה זו בכך שאנו נמצאים בקאנטון "צרפתי" שהוא פחות מחויט מהקאנטונים ה-"גרמנים" של שווייץ או שהאחוז של תיירים מחו"ל גדול יותר מזה של המקומיים).

בין מופע למופע ניתן להבחין בעשרות שמתיישבים על הרצפה ,אוכלים כריכים וחטיפים,שותים בירה ולא טורחים להשאיר את המקום נקי וסטרילי כפי שניתן היה לצפות מאירוע תרבותי בשווייץ. רשימת השמות שהופיעו בשנים עברו כוללת את מיטב הלהקות ואומנים אחרים כדוגמת :,אלה פיצ'ראלד,להקת סאנטאנה,אריתה פראנקלין,, מיילס דייויס, ,דיזי גילפסי,,האבנים המתגלגלות,ריי צ'ארלס,,צ'יק קוריאה,,לאונרד כהן,זואו ז'ילברטו,אריק קלאפטון,קוינסי ג'ונס,,בוב דילאן,ג'וני קאש,בי בי קינג, מאריאן פייספול,.

ביולי 2006 הופיעו כאן בין היתר זמרים כמו סטינג ודונובן, DEEP PURPLE,להקת סנטנה ותזמורתו של סרג'יו מנדז. מספר המבקרים השנה נאמד ב- 100,000.אנשים.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here